פרופ' יונתן דקל חן, אביו של שגיא ששוחרר משבי החמאס, מתאר את רגעי המפגש הראשונים עם בנו ומספר על התחושות הקשות שמלוות את התהליך.
"שגיא, מאז שהוא קטן, מדבר עם העיניים. בפעם הראשונה שהסתכלתי לו בעיניים - ראיתי שזה הבן שלי - ולא הצל שלו. הוא עוד יצטרך הרבה שיקום וסיוע, אבל זה הוא. אני משוכנע שהתפילות של אזרחי המדינה וגם יהודים בתפוצות, סייעו לזה. אנחנו הרגשנו את זה ולדעתי גם שגיא הרגיש זאת וזו אחת הסיבות שהוא איתנו היום", אומר פרופ' דקל חן.
הוא מתאר את רגעי האיחוד המרגשים של שגיא עם משפחתו. "זה אושר צרוף. הרגע שחלמתי עליו קרה לפני שבוע כשהוא התאחד עם הבנות שלו ואשתו אביטל המופלאה. הוא פגש לראשונה את שחר מזל, בת השנה ושלושה חודשים. אלה רגעים שאני אקח איתי לנצח. אני חייב שאותו האושר יורגש על ידי כל משפחות החטופים שנותרו בחיים - וגם לאפשר סגירת מעגל למי שהחטופים שלהם נרצחו".
על תנאי השבי הקשים שעבר בנו, מספר האב: "יש לו 500 יום שנעלמו מהחיים כפי שהוא הגדיר את זה. הוא לומד מה עבר עלינו בתקופה הזו ואנחנו כמובן מגלים לאט לאט מה עבר עליו. הוא הגיע לעזה פצוע עם פצעים חמורים וקיבל טיפול מינימלי לכל אורך הדרך - כמו כל החטופים. למזלנו, הגוף שלו איכשהו הצליח להתגבר, והיו עוד 497 ימי הזנחה, תת תזונה, טיפול רפואי מינימלי, תנאים סניטריים זוועתים וסכנת מוות תמידית - לא רק מהשובים שלהם אבל גם מהפצצות צה"ל. ברור שהחיילים עשו את המיטב כדי לא לפגוע בחטופים אבל זו מלחמה. לכן, כל רגע שהם נמצאים שם חטופים בזמן לחימה, הם בסכנת מוות".
לצד האושר הגדול, כאמור, יש גם כאב על החללים שחלקם כבר הוחזרו ויובאו לקבורה השבוע. "את עודד ליפשיץ הכרתי במשך 45 שנה, דרך שיחות ארוכות על נושאים רבים, ואת שירי ביבס אני מכיר מאז שהיא נולדה ואף עבדתי עם אביה במשך שנים רבות".
"אריאל, הג'ינג'י הקטן, היה החבר הכי טוב של אחד הנכדים שלי, והם נהגו לבוא אלי הביתה פעמיים בשבוע לארטיקים ולגלידות. אלה עבורי לא פנים על פוסטר או סרטון וידאו, אלא חלק מהמשפחה המורחבת שלי מניר עוז. יש עוד 16 כאלה - חלקם חללים - ולגבי אחרים אנחנו רוצים להאמין שהם עדיין בחיים".
דקל חן מביע תסכול מהטיפול בנושא החטופים על ידי ממשלת ישראל: "קשה לו עם העובדה שהוא חש שהממשל האמריקני עובד קשה יותר מזה הישראלי להשבת החטופים. אנחנו מקבלים הרבה יותר מסרים מממשל טראמפ מאשר ממשלת ישראל וזו אחת מנקודות התסכול הקשות ביותר מזה שישה עשרה חודשים. אין לי כל ספק שהממשל כולו והצוות שמטפל בענייני החטופים ובמשא ומתן, מחוייבים באופן מוחלט להחזרת כל החטופים. זה חשוב להם גם מבחינה הומנית וגם כצעד הכרחי כדי להגשים את החזון של הנשיא טראמפ למזרח התיכון שמדינת ישראל רק תרוויח ממנו. הצעד הראשון צריך להיות להחזיר את החטופים הביתה - מה שייתן לנו כחברה ישראלית - הזדמנות לריפוי".
דקל חן מדבר בגילוי לב גם על הקשרים שהיו לאנשי הקיבוץ עם העזתים שבגדו בהם ב-7 באוקטובר. "חמאס זה השטן, כתושבי ניר עוז אני מכיר את זה על בשרי מאז 2007, וברור לנו עם מי יש לנו עסק. מדובר ברגעים קשים והמחיר הוא מאוד גבוה של חללים ופצועים של צה"ל. אבל הגענו למצב שאנחנו לא בשמונה באוקטובר אלא במצב הגיאו-אסטרטגי הטוב ביותר מזה שנים רבות. חמאס ספג מכה קשה, גם חיזבאללה והאיראנים ומשטר אסד נפל. זו נקודת החוזק שבה, בזכות חיילי צה"ל, אנחנו יכולים להביא להשלמת החובה הציונית, היהודית והישראלית שלנו להחזיר את כולם הביתה".
הוא מזכיר גם את מעשי הביזה שהתבצעו על ידי אזרחים עזתים: "הסתובבו אצלנו מאות מחבלים והשתוללו במשך יום שלם בשבעה באוקטובר מבלי שאף חייל יירה כדור אחד. אני לא מכיר הפקרה גדולה מזה. אבל מה שהפריע לי עוד יותר אלה הבוזזים העזתים. בעקבות המחבלים הגיעו לניר עוז מאות בוזזים, מסבתות ועד ילדים קטנים, כדי לשדוד ולשרוף אותנו. לכן, כל אדם רציונלי, צריך לשאול את עצמו מהו דו קיום ובאיזה תנאים יהיה אפשר להגיע לעתיד טוב יותר. אני רוצה לגרום למצב שבעזה יקום משטר אחר, כנראה שהם לא יהיו אוהבי ישראל, אבל לפחות שלא יהיו מחבלים. אנחנו חייבים לפעול בכיוון הזה", הוא מסכם.