היום (שלישי) מצוין יום השנה ה-79 למבצע פיצוץ המטוסים הבריטיים בלוד, בסירקין ובקסטינה בידי אנשי הלח"י והאצ"ל במסגרת תנועת המרי, שאיחדה את מחתרות הישוב לארגון אחד למשך מספר חודשים. בראיון לערוץ 7 מחזיר אותנו עזרא יכין, לוחם הלח"י, לימי התנועה המאוחדת ההיא.
את דבריו פותח יכין באיזכור יום השנה להירצחו של מנהיג הלח"י, אברהם יאיר שטרן, בידי אנשי הבולשת הבריטית, אירוע שצוין אתמול, ובהתייחס לתקופה הקצרה של איחוד המחתרות הוא מספר: "המנהיגים הפוליטיים לא רצו שנילחם נגד האנגלים. הם אמנם דיברו על הצורך להיאבק, אבל לא על מלחמה. הם דיברו על המאבק כשבנתיים הלח"י והאצ"ל נלחמו. המנהיגות הפוליטית שלחה את אנשי ההגנה להלשין עליהם עד שהאנגלים הוכיחו במלוא מובן המילה שהם אויבים".
האנגלים, הוא מזכיר, "חסמו דרכם של יהודים לעלות לארץ ומנעו הצלה של יהודים מהשואה, הם הסתערו באלות ובקתות רובים על עולים שהגיעו מהשואה. רבים נפצעו והיו שנהרגו מידי האנגלים. אי אפשר היה להסתיר את הידיעות האלה. הנוער רצה להילחם. כל העם הרגיש שהאנגלים הם אויב והיה לחץ על המנהיגים הפוליטיים להילחם כי הנה האצ"ל והלח"י נלחמים, ומה אנחנו עושים? רודפים אותם?".
הקולות הללו, מספר יכין, הובילו רבים מאנשי ההגנה להחליט שהם מצטרפים ללח"י ולאצ"ל או שהם נוקטים בפעולות עצמאיות, מה שעורר אצל המנהיגות הפוליטית את הצורך לפעול כדי לרסן אותם. לשם כך הוחלט להקים את המסגרת משותפת, תנועת המרי, בה יפעלו יחד ההגנה האצ"ל והלח"י אך תחת מגבלות שבראשן המגבלה שלא לפגוע בנפש אלא רק ברכוש אנגלי, ברכבות וכיוצא באלה. האצ"ל והלח"י הסכימו לתנאי אם כי הוחלט שיתאפשר להשיב אש כהגנה עצמית. כל פעולה של האצ"ל והלח"י חייבה אישור של אנשי ההגנה.
הסכמה נוספת הייתה בין הארגונים ולפיה מאחר וההגנה לא הסכימה לספק נשק ללח"י ולאצ"ל, יוכלו שתי תנועות אלה לבצע 'החרמות', כלומר פשוט על בסיסי צבא ומשטרה על מנת לקחת משם אמל"ח וכך גם על בנקים על מנת לאסוף כסף למימון הפעילות.
בתקופה זו ספגו האנגלים מכות קשות, פסי רכב נהרסו לכל אורכה של הארץ, אנשי ההגנה פוצצו גשרים, רכבות ותחנות מכ"מ. אצל האנגלים התחדדה ההבנה שהפעילות מתבצעת בחסות ובאישור ההנהגה הפוליטית, המוכרת להם, והוחלט לבצע פשיטה כוללת על ראשי המנהיגות היהודית, מה שזכור כ'השבת השחורה' שבה נעצרה כמעט כל המנהיגות הפוליטית למען דוד בן גוריון ומשה סנה שהיו אז בפריז. כך גם נאספו אלפי אנשי פלמ"ח שהועברו למעצר. לא היה די מקום בתאי המעצר עבור כל העצורים ומשום כך חלקם הועברו לרפיח.
עזרא יכין מציין כי אנשי הפלמ"ח העצורים זכו לתנאים טובים במעצרם, קיבלו מזון מתוצרת תנובה וספרים בהוצאת עם עובד וכיוצא באלה, ועם זאת חיפשו דרך לחלץ את עצמם מבין גדרות התיל, "וחיפשו דרך להמשיך להיאבק בלי להילחם", אומר יכין, "החליטו לפגוע רק במה שנוגע להעפלה, כמו פיצוץ מכ"מ או סירת פיקוח אנגלית ולא מעבר לכך".
"הבהיל אותם שהאנגלים בחיפושים שלהם לקחו מסמכים ממשרדי הסוכנות היהודית, ששם היו דיונים פוליטיים. המסמכים הועברו לבדיקות. ידעו שיש שם חומר שיכול להרשיע אותם כהוכחה לכך שהם אלה שאישרו את הפעולות של האצ"ל והלח"י במסגרת תנועת המרי". ההנהגה זכרה את ההצעה שהאצ"ל העלה בפניה לפיצוץ מלון המלך דוד, הצעה שנדחתה, ו"עכשיו נזכרו בזה ופנו לאצ"ל ואמרו להם שיבצעו את הפעולה הזו כי רצו שהמסמכים יושמדו. האצ"ל ביצע את הפעולה שלא יצאה כמו המתוכנן כי חשבו שהאנגלים יפנו את המקום אחרי שהזהירו אותם, אבל הם לא שעו לאזהרות וכך נהרגו קרוב למאה פקידים מעבר לשלטון הבריטי המקומי. זו הייתה מכה קשה מאוד לאנגלים אבל נהרגו גם פקידים אזרחים שחלקם היו קשורים לאצ"ל וללח"י והם שהעבירו את המידע שאיפשר את הפעולה".
לאחר קריסת מבנה המלון התנערה ההגנה מהמעשה והאשימה את האצ"ל כארגון שהורג אזרחים תמימים, "זה היה התירוץ לפירוק תנועת המרי", אומר יכין.
בהתייחס לאירוע פיצוץ המטוסים הוא מספר הוא עצמו היה כבן 17 והיה ממדביקי העיתון של הלח"י שכותרתו מבשרת על המבצע, על הקירות.
"האנגלים נבהלו אחרי הפעולה הזו והעבירו את הבסיס האווירי שלהם למצרים, וזה הקשה עליהם לפקח על העלייה של המעפילים לארץ. זו הייתה מכה גדולה עבורם", הוא אומר ומוסיף: "טוב שתנועת המרי קמה כי העם הבין בכך שניתן להילחם באנגלים. עד אז זה היה קשה להאמין. כשראו את המהלומות שהאנגלים ספגו ואת הרשע של האנגלים העם נכנס למצב רוח מלחמתי. כשפורקה תנועת המרי פעלו האצ"ל והלח"י ללא מגבלות והסתערו על האנגלים והיכו בהם מכות איומות ביותר עד שהם נאלצו לעזוב את הארץ וציינו בעיתון הרשמי שלהם שבגלל כנופיות שטרן הם לא יכולים להמשיך עוד".
"הניסיון שלהם של חמש מאות שנה של דיכוי מרידות באפריקה ובהודו, כל הניסיון הזה שנה של דיכוי. 700 שנה של דיכוי האירים לא עזרו להם נגדנו וגם לא הניצחון הטרי שלהם מול הנאצים והיפנים, כל זה לא עזר להם מול קומץ לוחמים יהודים שהיו מעטים שבמעטים, אבל פעלו עם הנחישות והתחכום שלנו. בעזרת ה' פעלנו בתחכום הזה שזעזע אותם".
עוד שאלנו את עזרא יכין אם מאז הימים ההם ביקר באנגליה והוא משיב בחיוב ומספר: "הם לא ידעו עליי, אבל כשעבדתי בדואר נתנו לי להיכנס למקומות החסויים והסודיים ביותר שלהם. הייתי שם וזמזמתי את השיר 'חיילים אלמונים'. הייתי שם ברכבת התחתית, ישב לידי אנגלי, התחנה הייתה מפוארת מאוד, קוראים לה 'אנדר-גראונד' וגם למחתרת קוראים 'אנדר-גראונד'. הוא שאל אותי 'איך מוצא חן בעיניך האנדר-גראונד שלנו, עיניתי לו שהרבה יותר טוב מכפי שאתם נהניתם מהאנדר-גראונד שלנו...".