בעקבות פסיקת בג"ץ ולפיה בתי הדין הרבניים אינם יכולים לדון בדיני מזונות אלא אם יש הסכמה של שני הצדדים, מתארח באולפן ערוץ 7 הרב מאיר כהנא, אבי בית הדין באשקלון ויו"ר נציגות הדיינים הארצית, ומסביר את הפסיקה החדשה לעומת המציאות שהייתה קיימת עד כה.
עד פסיקת בג"ץ, מסביר הרב כהנא היה בכוחם של בתי הדין הרבניים לדון בענייני מזונות מכוח 'כריכה', כלומר כריכת הדיון בענייני גירושין בדיני המזונות הנגזרים מכך, וזאת במידה ואחד הצדדים פתח את התיק בבית הדין הרבני לפני שבן הזוג פתח תיק בבית המשפט. במצב שכזה לא נותרה בידי הצד השני ברירה אלא להידון בפני בית הדין הרבני.
הרב מציין בדבריו כי כיום כבר אין שיח על מה שנקרא בעבר 'מירוץ הסמכויות' בין בית הדין לבית המשפט, ועם זאת ברור שישנם פערים במסקנות הפסיקה בין שני המוסדות.
עוד מזכיר הרב בדבריו את 'הלכת שרגאי' שנקבעה בראשית שנות השישים ולפיה בהגיעו לבגרות יכול הילד לתבוע למפרע זכויות שלא קיבל בעקבות פסיקה כזו או אחרת. להלכה זו ישנן פרשנויות רבות כשהמרחיבה שבה היא שכבר כשנקבעה הלכת שרגאי נכללה בו פסיקה השוללת מבית הדין הרבני את היכולת לדון בדיני מזונות מכוח הכריכה, אך לו זו ההכרעה הרווחת ומשום כך מאז הלכת שרגאי ועד היום התקיימו הדיונים בבתי הדין הרבניים מכוח אותה כריכה.
לפני מספר שנים בית המשפט העליון דן בסוגיה ועלתה מחלוקת בין השופט הנדל שתמך בכוח בתי הדין לדון לעומת עמדת השופט מזוז ששלל זאת. בעקבות הדיון ההוא כבר נשללה אפשרות הדיון מבתי הדין הרבניים, אך מאחר והשופטים לא ישבו אז כבג"ץ לא הייתה להכרעתם כוח שיאסור כחיוב את קיומם של הדיונים בבתי הדין הרבניים שהמשיכו לדון כבעבר. כעת, בעקבות עתירה לבג"ץ, הכריעו השופטים שהלכת שרגאי על פרשנותה המורחבת תהיה מחייבת ולכן ייאסר על בתי הדין הרבניים לדון, על אף שבפסיקה המקורית עצמה נאמר במפורש שהדיון יוכל להתקיים גם סביב שאלת המזונות הנגזרת מהגירושין.
לאמירה זו של שופטי בג"ץ, אומר הרב כהנא, השלכות מרכזיות. הראשונה היא עצם הפגיעה במעמדם של בתי הדין הרבניים בעיקר בתקופה רגישה כל כך בהיבט החברתי, השנייה היא ההבדלים בין הפסיקות השונות כאשר מקומו הנכון של הדיון בסוגיית מזונות הוא בבתי המדרש והכרעה שכזו נוטלת את הדיון מהמקום בו הוא אמור להתקיים. בהקשר זה הרב נשמר מלטעון שמאחורי המהלך בו נקט בג"ץ עומדת אג'נדה כלשהי וכמי שפוסק באופן מקצועי הוא מבקש לראות גם בפסיקת בג"ץ כזו שנעשתה על בסיס מקצועי, ולכך הוא מוסיף גם את תפיסת עולמו ולפיה יש לכבד את כל מי שפועל למען עם ישראל, גם אם הדעות אתו חלוקות.
לטעמו של הרב כהנא מי שצריך לומר את עמדתו היא הכנסת שחוקקה את החוק, ועליה להבהיר שכאשר קבעה שיוכל להתקיים דיון בבתי הדין הדבר אכן כולל גם את סוגיית המזונות, וזו הייתה כוות החוק מלכתחילה.
עוד התייחס הרב כהנא לטענה המושמעת מעת לעת ולפיה פסיקות בתי הדין הרבניים פוגעים במעמד האישה וזכויותיה. הרב מציין כי הוא דיין מזה 14 שנה ובמשך שבע שנים הואשמו בתי הדין כפוגעים במעמד האישה ובשבע השנים האחרות הואשמו כפוגעים במעמד הגבר. מה שקרה בין לבין הוא היחס לפסיקה שקיבלה את הפרשנות ההלכתית הרואה במזונותיו של ילד מעל גיל שש כצדקה שבה מחויבת גם האם, וזאת בהתאם ליכולותיו של האב ויכולותיה של האם. פסיקה זו מבוססת על דבריו של הרב ישראלי זצ"ל. בית המשפט הורה לקבל גישה זו בכלל בתי הדין הרבניים והפסיקה נקבעה על פיה, ואולם, מדגיש הרב כהנא, יש לזכור שהדיון ההלכתי כולו נעשה בבתי המדרש בין השיטות השונות, ולא ניתן לדרוש מבתי הדין לפסוק על פי שיטה שאינה נסמכת על הדיון הפנים-תורני.
פער נוסף שמציין הרב כהנא בין פסיקות בתי המשפט לפסיקות בתי הדין נוגע לראיות המובאות בפני בית הדין. בבתי הדין הרבניים מקבלים חוות דעתו של רב הישוב בו מתגורר בעל הדין משום ההיכרות האישית של רב המקום את מצבו ויכולותיו של בעל הדין לשלם סכום כזה או אחר. בבתי הדין הרבניים רואים במכתב שיגיע מרב המקום ראיה חדשה הפותחת את הדיון מחדש, בעיקר על רקע העובדה שרבים הרמאים בתחום זה של יכולת תשלום מזונות, מה שמחייב עמידה על המשמר.
לקראת תום השיחה אתו מתבקש הרב כהנא להתייחס למעמדם של בתי הדין הרבניים, והא מציין במענה את אופיה הטעון של התקופה כתקופה בה מעצב עם ישראל את דמותו ואינו יכול עוד להמשיך "ולהתגלגל" כפי שהיה עד כה. המלחמה עוררה את הבנת הצורך לעצב דמות ייחודית ומאוחדת לעם היהודי, ומשום כך נדרש דיון מחודש על מקומם של בתי הדין הרבניים כמרכיב משמעותי במערכת המשפט הישראלית, בהתאם לאיזונים והבלמים המתבקשים.