אנשים טובים או מעשים יפים?

לפעמים דווקא הפופולריות של 'מעשים טובים' משאירה אותנו אנשים קטנים, מבפנים.

1. בימינו, לא מסובך להיות אדם טוב. כל שכן בתקופה הנוכחית. הסיוע לזולת נמצא בהישג יד והוא מבורך, אך שאלה גדולה מרחפת על הכל: האם מרדף אחרי סיוע ל'מטרות נעלות' זאת מטרת חיינו?

האם בכך אנחנו הופכים לאנשים טובים יותר? ואיך אפשר, בכנות ובענווה, למדוד אם אכן אנחנו מתפתחים ביצירת 'האדם הטוב שבנו'?

2. שמעתי סיפור על עבריין קשוח, 'בוס' חזק ו'נטול עכבות רגשיים' שאחר צהרים אחד נסע לעיר לקנות פלאפל. הוא הבחין בילד רעב שהזיל ריר ליד הפלאפליה. מה עשה? קנה לו גם מנה, כמובן. "וואוו, איזה לב רגיש יש לו מתחת למעטה הקשוח", התפעלו הכל. המעשה אמנם יפה, אך גם מתבקש. הוא לא בהכרח יהפוך את אותו האיש לאדם 'קצת יותר טוב' ועשוי אף לחזק בו את התחושה שהוא אדם טוב שאינו זקוק להתבוננות פנימית ושינוי התנהלות מול העולם הסובב אותו.

אבל אנחנו מוחאים כפיים; לאחרים ולעצמנו ברוטציה. בלי משים, מציבים רף נמוך וחיצוני להגדרת 'עשיית טוב'. איננו אשמים; גדלנו על העצמת רגש מסיפורי חסד חיצוניים עם טוויסטים זרים והרבה פחות התעודדנו להביט פנימה ולהבין איך היצורים המוכרים שסביבנו מרגישים, בגללנו.

3. גלוי וידוע לכל ילד שהרבה יותר קשה לנסות לשער מה האחר מרגיש ואף לוותר על רצונך מפני רגשותיו, מאשר להרגיש 'האיש הטוב' בשלל סיטואציות חיצוניות מעוררות כפיים (לעצמך). הרבה יותר קל להעניק צדקה חיצונית מאשר להתנהל ברגישות פנימית מול הסביבה. שם נדרשת התבוננות, מאמץ נטול רגש מהיר בניחוח 'האיש הטוב', חשבון נפש רגשי, ויתור על הרצונות שלך ורצון מלא כנות להתפתחות בהבנת הרגשות האמיתיים של הסובבים אותך אל מול הצורה שבה אתה מתנהל.

ברגע שהצלחת לעשות משהו מהנ"ל - התקדמת צעד קטן בדרך להפיכתך ל'אדם טוב יותר', מבפנים, במלוא מובן ההגדרה. הרבה פעמים אנחנו עושים 'טוב' אבל נשארים קטנים, אך יש לנו את הזכות לבחור לגדול ולא ליפול בפיתוי הרגשי הזה.

הכותב הוא עורך ומגיש סרטונים וטקסטים, מוזיקאי, יוצר הסרטים "מדריך למתבונן האמיץ" (זמין כעת לצפיה ללא עלות), "אבא עם אלוקים", "רווק עם אלוקים" ועוד.