"ביום שני שעבר ישבנו כ־600 קצינים בכירים בצה"ל להציג את התחקירים של אירועי 7 באוקטובר. תהליך עמוק, מקצועי ונוקב. לא חיפשנו הקלות. הצגנו לקציני צה"ל, הצגנו לקהילות בנגב המערבי ולראשי המועצות והיישובים, הצגנו למשפחות השכולות. זו חובתנו המוסרית, זו חובתנו המקצועית".
את המילים הללו אמר הרמטכ"ל היוצא הרצי הלוי בטקס חילופי הרמטכ"לים שנערך ביום רביעי השבוע. הם מבטאים לכאורה חשבון נפש עמוק ובדיקה יסודית, אך צלילה לעומקם של התחקירים מגלה תמונה שונה.
אף שהתחקירים אכן מכילים ביקורת לא מעטה, גורמים רבים ששוחחנו עימם בימים האחרונים מצביעים על שורה ארוכה של בעיות עומק בתחקירים עצמם: החל מפרטים רבים שאינם נכונים ועד לסוגיות שלמות שכלל לא נחקרו, ולפי הטענות הן לא נחקרו בהוראה מגורמים בכירים בצה"ל.
הפרטים שאינם נכונים, כך עולה מהטענות שיוצגו כאן בהמשך הכתבה, אינן טעות סופר, אלא נעשו בכוונת מכוון, במטרה לעצב נרטיב מסוים לתחקירים. כל זה בזמן שצה"ל עדיין משתף פעולה באופן חלקי עם מבקר המדינה, למרות הוראתו המפורשת של שר הביטחון כ"ץ בנושא.
הסוגיה הבולטת ביותר שנעדרת מהתחקירים, והיא תעיד רבות על דרך הכנת התחקירים, היא סוגיית רכזי הביטחון ביישובי העוטף. למעשה, כפי שנחשוף כאן בשורות הבאות, צה"ל כלל לא דיבר איתם במהלך הכנת התחקירים, למרות חלקם הדומיננטי בקרבות ההגנה. יתרה מזאת, מבצעי התחקירים קיבלו הוראות מפורשות שלא לשוחח עם רכזי הביטחון (רבש"צים) במהלך הכנת התחקירים.
"בשבוע שעבר הייתי בחטיבה (החטיבה הצפונית באוגדת עזה. א"מ). שאלתי את אחד המתחקרים, שהוא חבר טוב שלי, איש יקר ומקצוען גדול, למה הוא לא מגיע אל הרבש"צים כדי לתת תמונה מלאה יותר על מה שקרה באותו יום ועל מה שהוביל למחדל", מספר איציק עמר, רכז הביטחון של היישוב תושיה וחבר ארגון הרבש"צים מבית ההסתדרות הלאומית. "הוא אמר לי בפנים מבוישות שצה"ל לא שלח אותו אלינו כי לא רוצים לתחקר את האירוע בצורה מלאה. לא רוצים לשמוע את הזווית שלנו. הוא גם הוסיף שבחרו לתחקר רק כמה נקודות ספציפיות".
אפשר לקבל תמונה מלאה בצורה הזאת?
"ודאי שלא. לצורך העניין, צה"ל החליט לחקור את רק הקרבות ביישובים שרחוקים עד ארבעה קילומטרים מגבול הרצועה, ואת האירועים הגדולים שהתרחשו מחוץ לטווח הזה. אבל היו הרבה מאוד קרבות או תקיפות גם מעבר לארבעה קילומטרים".
נאמר לכם למה צה"ל לא רוצה לתחקר את החלקים שלכם?
"ודאי שלא, אבל אנחנו יודעים את הסיבה. צה"ל לא רוצה שמה שאנחנו נגיד יופיע בתחקירים וייחשף לציבור. כי אם זה יקרה, המחדל של צה"ל יתעצם עוד הרבה יותר, והוא עצום גם ככה. אם יתחקרו אותנו יגלו שצה"ל פעל אקטיבית כדי שלא תהיה לנו דרך להגן על עצמנו בשעת הצורך, ויותר חמור - ידעו שאנחנו התרענו ממתקפה חודשים ארוכים וזכינו להתעלמות במקרה הטוב או לביטול מוחלט במקרה הנפוץ יותר".
הדברים של עמר שמובאים בשורות הבאות היו חייבים להיות בתוך התחקירים הצה"ליים מפאת חשיבותם והגורמים שאמרו אותם. על מחדלי המודיעין נכתב ונאמר בהרחבה לאורך השנה ורבע האחרונות מעל כל במה אפשרית. בתחקירי צה"ל ישנו תחקיר ליבה שלם שעוסק ישירות במחדל המודיעין, ומוזכרת בו העובדה כי בכירי מערך המודיעין ובכירי צה"ל התעלמו מההתרעות שנתנו התצפיתניות והחיילים הפשוטים באגף המודיעין. בתחקירים הדבר מוזכר כ"תרבות מודיעינית לקויה", "שיטה מודיעינית שהעצימה הטיות על ידי היעדר ביקורתיות, ספק וויכוח כמרכיבים מרכזיים בעשייה המודיעינית" וכ"ליקויים בתפיסת האיסוף שהתבססה באופן לא מאוזן על מקורות מודיעיניים מוגבלים". למרות המשפטים הללו בתחקיר מחדל המודיעין, צה"ל ממשיך להתעלם ממקורות מודיעיניים איכותיים כמו הרבש"צים.
הדברים הופכים לחמורים בהרבה כשמבינים שעמר אינו עוד רבש"ץ, אלא גם סגן אלוף במילואים, שבתפקידיו האחרונים בצה"ל ובמילואים היה קצין אג"ם. מאחוריו יש 26 שנות שירות קבע. ההיכרות שלו עם המערכות הביטחוניות, הן מהצד הצבאי שלהן והן מהצד האזרחי שלהן, עמוקות למדי. לא מדובר בחייל או בקצין זוטר שקל לקצינים בכירים להתעלם ממנו.
"חצי שנה לפני 7 באוקטובר ניסיתי לדבר עם מפקד החטיבה בגזרה שלנו (החטיבה הצפונית ברצועת עזה. א"מ). ראיתי שהמצב של היישובים יהיה בכי רע אם תהיה מתקפה. ראיתי שאין לנו מוכנות וכשירות לאירוע שכזה. אני ביצעתי במסגרת תפקידיי בצבא גם ביקורות ברמה המטכ"לית, וכשמישהו אמר לי שיש לי יחידה שהיא לא במוכנות וכשירות לא יכולתי לישון בלילה. כי אם אני יודע את זה, גם האויב יודע את זה. את הדברים האלה כתבתי למח"ט, ניסיתי להיפגש איתו, שלחתי לו מיילים בנושא. עד היום לא קיבלתי ממנו תשובה".
מפקד החטיבה המדובר הוא אלוף משנה עמי ביטון, שחודשים ספורים לפני המלחמה קודם להיות מח"ט הצנחנים. גם בתפקידו כמח"ט הצנחנים נקשרו כמה וכמה פרשיות סביב התנהלותו, כולל זיוף תחקיר ראשוני לאחר תקרית שבה נהרג לוחם וסיכון לוחמים שלא לצורך.
אך בכך לא הסתיימה ההתעלמות הצה"לית מאזהרותיהם של עמר וחבריו הרבש"צים, שנמשכה גם לאחר חילופי ביטון באל"מ חיים כהן. "שבוע אחרי שבוע, בכל הערכות המטה שהתקיימו בקיבוץ נחל עוז, העלינו את הדברים שאנחנו ראינו בשטח. ראינו את המגמות בשטח, והם התייחסו אל הכול כאל אירוע נקודתי. אנחנו אמרנו להם שיש עלייה דרמטית באירועים סביב הגדר, שיש אימונים של מחבלים סביב הגדר, שיש כלים שפועלים סביבה, שיש המון תנועה סביב הגדר, וכמובן ההתרעות של התצפיתניות. שאלנו את המג"ד שאיתו נערכו אותן ישיבות אם הם מחברים את כל הנקודות לתמונה אחת כוללת שממנה ברור שחמאס מתכנן פעולה גדולה ומשמעותית כנגדנו. לא קיבלנו תשובה. הם התעלמו מהמציאות שהתרענו עליה, ועכשיו הם לא כותבים שום דבר מזה בתוך התחקירים".
איציק עמר, רכז הביטחון של היישוב תושיה (ללא קרדיט צילום)
הרצי לא ידע
הבעיות בתחקירים הצבאיים לא נעצרות בדברים שמספרים הרבש"צים. הן גם לא נעצרות בדברים שלא נחקרו ולא נכנסו לתחקירים. גם בתוך התחקירים עצמם ישנם פרטים, כאלה המוצגים כעובדות, שפשוט לא נכונים במציאות. האירוע הבולט ביותר, כנראה, עוסק בשאלה מתי החלו להופיע הסימנים והמידע המודיעיני לתוכניות חמאס לפלישה לישראל. לא מדובר בפרט שולי, אלא בפרט מהותי לשאלת ההיערכות למתקפה.
לפי הנטען בתחקיר הצה"לי, רק בשנת 2018 הצטברו ראיות כי חמאס מתכנן פלישה לישראל. עוד נכתב בתחקיר כי "מידע זה פורש, ככלל, לאורך השנים, כתוכנית לא ממשית ולא כשירה המשקפת שאיפות עתידיות של חמאס". אלא שהעובדות מוכיחות אחרת. כבר בשנת 2016 הצטברו ראיות רבות לתוכניות חמאס. צה"ל העביר את המידע המודיעיני הרחב הזה לשר הביטחון באותם ימים, אביגדור ליברמן, במסגרת נוהל 'הצפת המידע' שחשפנו לפני חודשים מספר בתחקיר שערכנו על מערכת היחסים בין הדרג המדיני לצה"ל.
ליברמן איתר בתוך הררי המידע המודיעיני את התוכנית, והעלה אותה בשיחותיו עם נתניהו, הרמטכ"ל דאז גדי איזנקוט וראש אמ"ן באותם ימים הרצי הלוי. בסוף שנת 2016 הוא אף כתב מסמך מפורט שנשלח לכל השלושה ובו הוא התריע בדיוק מפני האירועים שהתרחשו ב־7 באוקטובר. כך למשל במסמך מוזכר במפורש כוח נוח'בה כ"כוח שחמאס מאמן ומכין בצורה מיטבית מתוך מטרה לפלוש לשטח ישראל ולהשתלט על מספר יישובים ולקיחת בני ערובה". באותו מסמך ליברמן אף מזהיר כי תרחיש שכזה, שבו בידי חמאס יהיו חטופים ישראלים, יוביל לכך שאפילו אם ישראל תכבוש את רצועת עזה, חמאס לא יסכים ללכת למתווה של שיקום תמורת פירוז במעורבות קטאר.
במסמך מתאר ליברמן שורת אירועים שהיו אמורים להדליק נורות אדומות לכל מערכת הביטחון, ובראשן פסגה שהתקיימה בקטאר של הוועד הפועל של חמאס. במסמך נאמר כי היעד האסטרטגי של הארגון הוא להגיע להשמדת ישראל עד לשנת 2022. נכתב בו גם כי חמאס צריך תקופת רגיעה שבה יוכל להתחמש כדי לאזן את סדרי הכוחות שלו מול ישראל. כמו כן נכתב במסמך ליברמן כי חמאס הסתמך על הפיכת המערכה לרב־זירתית, אם כי הזירות המצוינות במסמך, למעט הזירה הלבנונית, לא היו הזירות שמהן ישראל הותקפה לבסוף. ליברמן גם הזהיר כי מדיניות של שקט תמורת שקט נועדה בעיני חמאס למטרה אחת בלבד: המשך בניין הכוח שלו ללא שום הפרעה מצידה של ישראל. ליברמן גם מזהיר במסמך מפני הסתמכות על המכשול, תוך שהוא מציין שורה של מכשולים וקווי הגנה היסטוריים שקרסו ברגע האמת.
כאמור, המסמך נכתב ונשלח עוד בשנת 2016, כאשר שניים מבין המכותבים, נתניהו והלוי, החזיקו בתפקידים הבכירים ביותר במערכת בפרוץ המלחמה, אף שצה"ל טוען בתחקיר כי רק בשנת 2018 הוא נחשף לתוכניות חמאס. "צה"ל מטעה את הציבור", קובע שר הביטחון לשעבר חבר הכנסת אביגדור ליברמן. "צמרת הצבא ידעה בדיוק מה התוכניות של חמאס עוד משנת 2016. אני דאגתי להעלות את זה בדיונים ובישיבות שוב ושוב, ולא מדובר רק בישיבה אחת. אלה היו ישיבות שהשתתפו בהן כל בכירי מערכת הביטחון. החל מנתניהו, דרך איזנקוט כרמטכ"ל, ראש השב"כ, הרצי הלוי כראש אמ"ן, ועוד שורה של קצינים בכירים שתפקידם היה לטפל בדברים האלה. מכיוון שמדובר בפגישות ביטחוניות של משרד הביטחון, כל הישיבות הללו מתועדות הן בפרוטוקולים מפורטים, שבהם כל מילה שנאמרת נכתבת ומתועדת, הן בהקלטות והן בפרוטוקולים רגילים. העליתי את הנושא גם בישיבת קבינט, אבל הנוכחים העדיפו לבטל את האזהרות שלי".
גם הגורמים המקצועיים מתוך המערכת ביטלו את הטענות?
"בהחלט. במשך תקופה ארוכה, בכל פעם שהעליתי את הסוגיה אנשי המקצוע אמרו לי שאני לא מבין דבר ולא קורא את המציאות בצורה נכונה, ואני אמרתי להם שהם אלה שטועים, שבדרך הזאת נגיע לאסון. אבל הם היו שבויים כל כך בקונספציה, כולל נתניהו, שהם לא היו מוכנים לזוז ממנה סנטימטר. זה עיוור אותם לגמרי".
מה שווים בעיניך התחקירים שצה"ל פרסם?
"לא יותר מדי. התחקירים האלה עסקו בכשלים טקטיים אבל לא נגעו בסוגיות הליבה. הם לא נגעו בהנחיות שצה"ל קיבל מהקבינט. בהמלצות שצה"ל נתן לקבינט. סמוטריץ' אמר שהפעם הראשונה שבה המילה נוח'בות נאמרה בקבינט הייתה רק ב־7 באוקטובר. וכמו שאמרתי, כל מילה שנאמרת בקבינט מתועדת, ואם כן ניתן לבדוק זאת. איך זה יכול להיות שרק אז שרי הקבינט שמעו על הנוח'בות? איך יכול להיות שצה"ל לא עדכן את השרים הרבה לפני כן על יחידת העילית של חמאס? איך אפשר לעשות תחקיר אמיתי, כזה שבאמת יצביע על הכשלים, כשהנושא הזה בכלל לא נבדק? את התחקירים שיבדקו את השאלות הללו צה"ל לא יכול לעשות בעצמו. לכן צריך ועדת חקירה ממלכתית שתעשה זאת".
יש לציין שבסביבתו של חבר הכנסת איזנקוט טוענים כבר תקופה ארוכה כי הוא דווקא התייחס ברצינות גדולה לאזהרותיו של ליברמן. האירועים שהתרחשו בשנים ההן תומכים במידה כזו או אחרת בטיעונים אלה. כך למשל בשנת 2016 יזם איזנקוט תרגיל רחב היקף שדימה מתקפת חדירה של חמאס לישראל, ובו תורגלה התגובה לחדירה מהאוויר, מהים וממנהרות. יחד עם זאת, חדירה כמו שהתרחשה ב־7 באוקטובר לא הייתה במסגרת התרגיל.
בנוסף לכך, בצעדות לגדר בשנת 2018, איזנקוט הורה לנקוט יד קשה למדי נגד כל מי שמתקרב לגדר הרצועה, כאשר הוא מקפיד לשמור על הפרימטר. הנושא הגיע לבג"ץ, והוא הצדיק את החלטותיו של איזנקוט בנושא. רק לאחר פרישתו, ובמהלך המהומות שהתרחשו בימי אביב כוכבי, חדלו להקפיד על הנחיות הפרימטר. איזנקוט גם פרסם בשנת 2018 מסמך אסטרטגי לצה"ל ובו קבע כי ישראל צריכה להתייחס לכל אירוע שיוצא מרצועת עזה כאל אירוע שחמאס אחראי אליו. רק לאחר מכן נוצרה התפיסה כי יש להבדיל בין ירי של חמאס לירי של הג'יהאד האסלאמי. לצד זאת, בדיונים שהתקיימו בקבינט ובפורומים הביטחוניים על מסמך ליברמן ועל הסכנה מרצועת עזה, הוחלט להתמקד בזירה הצפונית, בהמלצת צה"ל.
שכחו את המקצוע
חלק מהביקורות על התחקירים הצה"ליים מופנה כלפי המתחקרים עצמם וכלפי מי שעמדו בראש צוותי החקירות. כזכור, הרמטכ"ל היוצא הרצי הלוי הציב עצמו בראש מערך הבדיקות למחדלי 7 באוקטובר. מלבדו, לא מעט מתחקרים הם דמויות שבעצמן נושאות באחריות למחדלים אלו.
"בעיית מי החוקר לא פחות חמורה מהשאלה מה חקרו. ברגע שמי שחוקר אמור בכלל להיות בצד הנחקר, נוצר חוסר אובייקטיביות מובנה בכל התחקירים והמסקנות שלהם", אומר חבר ועדת החוץ והביטחון חבר הכנסת עמית הלוי. "ראינו למה הדבר גורם במערכת הניסיונות של מבקר המדינה לעבוד בשיתוף פעולה עם צה"ל, והעבודה הקשה מאוד של הצבא למנוע ממנו לעשות את העבודה שלו. הם התנגדו לכל חקירה אחרת שהם לא שולטים בנרטיב שלה. לו היה מדובר בשרים שהיו עושים זאת, הייעוץ המשפטי לממשלה היה מוציא ספרים על ניגוד עניינים".
אפשר להתייחס לתחקירים הללו כאל מסמך שחושף את המחדלים שהתרחשו?
"ודאי שלא. יש חשיבות שולית, אם בכלל, לתחקירים האלה. מי שעובר על התחקירים רואה את ההינדוס של מה שכתוב שם. מדובר בממצאים חלקיים, שמציגים תמונה חסרה במקרה הטוב ומעוותת במקרה הרע. כשמבקר המדינה כבר החל לבדוק את צה"ל בסוף נובמבר, השיטות שצמרת הצבא השתמשה בהן כדי לנטרל את הבדיקה שלו נראו כאילו נלקחו ממחוזות העולם התחתון, ולא ממערכת ממלכתית שכשלה. העובדה שלכל קצין שנשלח לדבר עם המבקר הוצמד קצין מלווה היא שערורייה בלתי נתפסת".
מה חסר לך בתחקירים?
"מעבר להתנהלות מסביב, ישנם המון נושאי ליבה שכלל לא נבדקו. הם לא נבדקו לא רק בגלל רצון להסתיר, אלא גם משום שהאנשים החוקרים הם אותם אנשים שכשלו, או אנשים שחושבים בדיוק כמוהם. הם לא מסוגלים לחשוב אחרת. כשאנחנו רואים שכל האשמה מוטלת על אגף המודיעין, זה לא רק כי הוא משמש כשעיר לעזאזל, אלא כי צמרת הצבא עדיין אוחזת בתפיסה שמרכז הכובד הצה"לי הוא אגף המודיעין, חיל האוויר ויחידות מיוחדות. זה לב הכשל. תפיסות העולם שהובילו למחדל - ההבנה מי האויב, מה מניע אותו ותחומי תפיסת הביטחון - כלל לא נבדקו. נתנו כותרות כאילו הן נבדקו, אבל בפועל לא עסקו בסוגיות הבסיס".
"איך אפשר להתייחס לתחקירים ברצינות, כשצה"ל לא מצא מי אשם במחדלים?", שואל עומר בן חמו, סמנכ"ל תנועת מילואימניקים דור הניצחון ולוחם סיירת אגוז במילואים. "בכל תחקיר צה"לי יש מי שנושא באחריות, אבל פתאום בתחקירים מהחשובים ביותר שצה"ל עשה בעשרות השנים האחרונות אין אדם אחד שאשם?".
בעיניים של לוחם, יש משהו שאתה כן לוקח מהתחקירים הללו?
"שצה"ל איבד כיוון. צריך להבין שגם מה שכן מופיע בתחקירים חמור מאין כמותו. צה"ל שכח את המקצוע הצבאי. כשאין כוננות עם שחר, שזה מודל שכבר בימי הרומים הקפידו עליו, אתה מבין שהקצונה הבכירה במערכת לוקה מאוד במקצועיות הצבאית שלה. כשהרצי הלוי אומר שהסיבה שלא הצליחו להגן על המוצבים היא פערים בציוד של 200 מיליון שקל, אני תופס את הראש. מה שהוביל לכך שלא הגנו זה לא 200 מיליון שקל, אלא חוסר היערכות בכלים בסיסיים. כשאין חיילים בעמדות, כשיש רק ש"ג אחד והוא בכלל פונה לעבר ישראל ולא לעבר הרצועה, כשרוב החיילים מסתובבים בלי נשקים במוצב שנמצא 800 מטר מגבול שיש בו מלחמה, כל זה מעיד על חוסר מקצועיות חמור של צה"ל. אלה לא חוסרים של 200 מיליון שקל. הדיבורים על כך הם חלק מאותה התמכרות לטכנולוגיה במקום למקצוענות צבאית. זה מה שחסר בצה"ל, זה מה שכן אפשר ללמוד ממה שמופיע בתחקירים, וזה מה שצמרת צה"ל לא למדה, לפי הדברים של הרמטכ"ל היוצא".
את תגובתם של ראש הממשלה נתניהו ושל צה"ל לטענות לא ניתן היה להשיג לפני סגירת הגיליון.