כדי ללמוד וללמד, כדי לחנך, וגם כדי להשפיע השפעה ערכית מאדם לחברו, נדרש בראש ובראשונה – חיבור אנושי. אפשר לראות את זה בפרשה, בביטוי "מדליקו עד שתהא שלהבת עולה מאליה", שמביא רש"י פה (על פי הגמרא בשבת דף כא.) על הפסוק: "לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד" (שמות כז, כ).
אבל לפני שנתעמק במושג הזה של "שלהבת עולה מאליה", נשאל את עצמנו, למה בכלל פרשת הדלקת המנורה נמצאת כאן, בפתיחת פרשת תצווה? הרי אנחנו באמצע הציווי על הקמת המשכן. בפרשת תרומה נצטווינו על כלי המשכן, הקרשים והיריעות. בהמשך הפרשה שלנו נקבל את הציווי על הכנת בגדי הכהונה ועל תהליך חניכת הכהנים בשבעת ימי המילואים. אם כן, מדוע לצוות עכשיו על הדלקת המנורה? הדלקת המנורה היא פעולה מעשית שתהיה במשכן לאחר שתושלם בנייתו, וכל הפעולות המעשיות הנעשות בבית המקדש מופיעות בספר ויקרא, ולא כאן. בספר ויקרא מתוארים כל הקורבנות לסוגיהם, וגם הדלקת המנורה נמצאת שם (בפרשת אמור, ויקרא כד). למה להקדים אותה לכאן באמצע תהליך בניית המשכן?
כדי לענות על שאלה זו נשתמש בשני עקרונות. עיקרון אחד – מתואר בספר "הכוזרי" של רבי יהודה הלוי (מאמר שני, כה), שמתאר לנו את מערכות האש שפועלות במקדש. מתוארות שם שלוש מערכות: מערכה אחת היא זו שעל מזבח העולה, מערכה שעליה בוערים הקורבנות, האש הגדולה, החזקה, העוצמתית. מערכה שנייה בתוך בית המקדש על מזבח הקטורת, שם יש להבה עדינה יותר. מערכת זו משרה אווירה טובה בכל בית המקדש ובסביבתו, אפילו ביריחו אפשר היה להריח את ריח הקטורת (משנה תמיד ג, ח). זו הופעה עדינה יותר, ללא העוצמה של מזבח העולה. מערכת האש השלישית היא המנורה שבה דולק שמן זית זך – זו להבה עדינה וטהורה. לכן חז"ל מתייחסים אל המנורה כסמל לחכמה האלוקית הטהורה. החוכמה העליונה באה לידי ביטוי במנורה. על כן "הרוצה שיחכים ידרים... וסימניך... ומנורה בדרום" (בבא בתרא כה, ב).
העיקרון השני עוסק בחניכת הכהנים, הכשרתם לעבודה. הכהנים צריכים להיות שליחים שלנו בבית המקדש, הם צריכים לעמוד לפני ה' ולהקריב את הקרבנות של כלל ישראל. הם מבטאים את החיבור של כלל ישראל לעבודת ה' אחת, המבוססת על איסוף מחצית השקל מכל עם ישראל, כפי שקראנו בפרשת "שקלים" בשבוע שעבר (שמות ל, טו). רק כאשר אוספים את מחצית השקל מכל העם, אפשר להקריב את קרבן התמיד ולהדליק את המנורה.
לכן נזכרת הדלקת המנורה כאן, בפתחה של פרשת תצוה. רגע לפני שאנחנו מתארים את כניסתם של הכהנים להיות השליחים של כלל ישראל בעבודת ה' המשותפת, מזכירה לנו התורה שבלב כל העשייה של הכהנים תהיה בסופו של דבר הדלקת המנורה - החוכמה האלוקית העליונה, המתבטאת בשמן הזית הזך, בלהבה העדינה בתוך בית המקדש. כשמבינים את זה, אפשר לעבור עכשיו אל בגדי הכהונה ואל תהליך הכשרת הכהנים.
אחרי שהבנו את שני העקרונות האלה, אפשר לחזור אל הנקודה שבה פתחנו: "מדליקו עד שתהא שלהבת עולה מאליה" - היכולת של אדם להתחבר לחברו, לתלמידו, ולבנו, וכן להתחבר אל מי שמנסים לעורר אותו לרעיון מסוים, מחייבת חיבור אנושי: שני מוקדי להבה נצמדים זה לזה ונראים כלהבה אחת, הלהבות של שני המוקדים מחוברות, עד שניתן לראות כיצד שלהבת עולה מאליה, ואז אפשר להפריד. ההדלקה בוצעה. השלהבת עולה מאליה. במצב זה רואים כיצד היסוד שאותו רצית לעורר, כבר טמון במי שרצית להשפיע עליו. וזה נכון גם ללומד: כאשר אתה שומע איזה ערך חשוב מחבר שלך, ואתה מרגיש פתאום שזה חשוב לך בעצמך – זה כבר לא בגלל שהחבר שלך אמר לך את זה – אז נוצר החיבור. כאן באמת יש השפעה אנושית ראויה, בריאה ועמוקה כראוי לחוכמה האלוקית הטהורה.
אנחנו במלחמה. במלחמה כולם מתעוררים להתאחד, לחשוב ביחד ולמצוא את המשך דרכנו הלאומית המשותפת לדורות הבאים. בבוא היום, המלחמה הזאת תיגמר, ואנחנו נהיה חייבים להמשיך לשמור על החיבור האנושי הזה שילווה אותנו גם הלאה. החיבור האנושי הזה מעצב את האומה ואת דרכה. השליחות שכל אחד נוטל על עצמו – כמו הכהנים בבית המקדש שהם שליחים של כולנו – באה לידי ביטוי קודם כל ביכולת ללמוד וללמד, לשמור ולעשות את כל דברי התורה הזאת, וביכולת להשפיע השפעה ערכית עמוקה זה על זה בתוך האומה.
בבית המקדש, יש משמעות נוספת לשלהבת העולה מאליה: הופעת האש האלוקית, המתחברת אל האש שהדליק הכהן. אנו מתפללים לקדוש ברוך הוא, שילווה גם את האש שלנו היום. שמתוך החיבור האנושי שבינינו, יופיע גם הקדוש ברוך הוא, וישלים את תהליך החיבור הזה. שימשיך ללוות אותנו בכל דרכינו ויעזור לנו ליצור חיבור אנושי עמוק באומה, המתקדמת צעד אחר צעד בתהליך תחיית ישראל.