עם ישראל ממשיך להתקיים גם אל מול כל השונאים המבקשים להשמיד אותנו, בזכות מסירות הנפש, בזכות האחדות ובזכות הזהות היהודית. בזכות האמירה שלנו: כן, אנחנו יהודים, אנחנו עם ישראל, יש לנו ערכים אלוקיים שעלינו לדבוק בהם ולהוביל בעזרתם את העולם. ועם כל אלו – יש השגחה אלוקית; הקדוש ברוך הוא מוביל אותנו ושומר עלינו מפני כל הגויים המבקשים להשמיד אותנו.
בסיפור המגילה אנחנו רואים את הדברים היטב. מסירות הנפש של אסתר היא מרכיב מרכזי בהצלה. היכולת להיכנס אל המלך, אל החצר הפנימית, לומר "וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי", ההבנה שעם ישראל כרגע תלוי בה – זו מסירות הנפש.
האחדות, היכולת להתכנס ביחד, היא למעשה מבחן השטח של מרדכי היהודי, שצף ועולה כשאסתר אומרת למרדכי: "לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים". בתחילת המגילה, המן דיבר על "עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים", ואילו כעת מרדכי מכנס את היהודים. כל היהודים אשר בשושן צמים, מתפללים וקוראים אל הקדוש ברוך הוא להציל את עם ישראל.
אבל יש גם תוכן להתכנסות הזאת, הזהות היהודית שלנו. לזה בעצם מתכוונים חז"ל במסכת מגילה (יב, א) כשהם שואלים: מפני מה התחייבו עם ישראל בדור הזה בגזירה הנוראה הזאת? מופיע שם דיון בין רבי שמעון בר יוחאי לבין תלמידיו. הסבר אחד שהם מציעים הוא "מפני שהם נהנו מסעודתו של אותו רשע", שאכלו במשתה של אחשוורוש, וההסבר השני הוא: "מפני שהשתחוו לצלם", ומסביר רש"י שהכוונה היא לפסל של נבוכדנצר (כמתואר בספר דניאל פרק ג'). הגמרא מסבירה, שהיהודים לא השתחוו באמת לצלם, אלא רק עשו כאילו הם משתחווים.
הצד השווה של "לעשות כאילו משתחווים" ו"להשתתף בסעודה" זה להצניע את היהדות. להגיד: 'תראו, אנחנו זורמים, משתלבים איכשהו. פה בכל זאת הגענו לגלות, צריך לדעת איך להסתדר פה עם הגויים. עלינו להעלים את היהדות ולהתנהג כאילו אנחנו חלק מהאומה ששולטת עלינו'.
אם זהו החטא, הרי שהקריאה "לֵךְ כְּנוֹס", היא לא רק תיקון לבעיית הפיזור, היא לא רק תיקון לזה שכל אחד הוא לעצמו, היא גם תיקון לחטא ההסתרה. היא קריאה 'אנחנו יהודים!'. "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אלוקינו ה' אֶחָד" - זו תעודת הזהות שלנו. אנחנו עומדים וקוראים "ה' אחד" אל מול האלילות שחושבת שאין מי שמנהיג פה את העולם, ואל מול הכפירה, כל דור לפי עניינו. אנחנו באים ואומרים: יש מנהיג, הוא מתכנן הכל, הוא מחשב הכל, גם כשכואב לנו, אנחנו יודעים לקרוא אליו ולזעוק להצלתו של עם ישראל.
הקדוש ברוך הוא נתן לנו את התורה, את הערכים המיוחדים, ייעד אותנו להיות "מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שמות יט, ו), להוציא את דבר ה' בעולם מן הכוח אל הפועל. יש לנו הכוחות להוביל את דבר ה' בעולם ולתקן עולם במלכות שדי.
גם בפרשתנו, פרשת כי-תשא, אנחנו רואים את זה. הרי מחצית השקל שכל אחד נותן - "הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט" - מבטאת את האחדות של כלל ישראל. כולם שותפים בהנחת קומת הבסיס של המשכן. מן השקלים הללו הוכנו האדנים, הבסיס שעליו עומדים הקרשים, היסודות של קיום המשכן. בשלבים הבאים אפשר להוסיף על זה "אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ" (שמות כה, ב), אבל מחצית השקל חייבת להיות. בלי זה אי-אפשר להקים משכן.
גם את קורבן התמיד אי-אפשר להקריב בלי זה. מחצית השקל שאוספים בכל שנה בחודש אדר - זה התפקיד שלה, להיות בסיס לקורבנות המשותפים. עבודת ה' של עם ישראל חייבת להיות משותפת. לכן האחדות והזהות היהודית תמיד באות ביחד.
אבל יש קומה נוספת לחיבור בתוך עם ישראל. אסתר לא רק אומרת 'צומו, אני אכנס אל המלך אשר לא כדת, ואתם בינתיים תתכנסו, תצומו, תתפללו'. היא אומרת "וְצוּמוּ עָלַי". אסתר מצפה שאלה שמתכנסים בבתי הכנסיות ובתי המדרשות, יזכרו שהיא הולכת כרגע לסכן את חייה.
נכון שכולנו עוסקים פה בלהגן על עם ישראל. נכון שאסתר מצילה את כלל ישראל, וגם המתפללים והצמים גם הם מצילים את כלל ישראל. אבל היא לא אומרת 'אתם תצומו ואני אכנס'. היא אומרת 'אני אכנס ואתם תצומו עלי'. תרגישו אותי, תדעו שאני כרגע מסכנת את חיי, ואתם עוסקים כרגע בלהתכנס בבתי המדרש ובבתי הכנסיות בשביל להציל אותי.
נכון שכולנו ביחד מצילים את עם ישראל, אבל החיבור התודעתי בין כולם הכרחי. על לומדי התורה להרגיש שהם באמת כרגע מגינים על החיילים שנמצאים כרגע בחצר הפנימית, במקום הסכנה. כמו כן, על החיילים להרגיש שיש גב מאחוריהם. אסתר מבקשת את הצום הזה, רוצה להרגיש את העמידה של כל עם ישראל מאחוריה. למעשה, גם אלה שהולכים כרגע לעבודה, גם אלה שמגדלים את הילדים שנשארו בבית, גם אלה שעוסקים בצדדים הדיפלומטיים ובצדדים הכלכליים - כולם שותפים למערכה הזאת.
כשזאת התחושה, עם ישראל מוציא מהכוח אל הפועל את השליחות שלו, וקורא ואומר: 'אנחנו יהודים, אנחנו עם ישראל. הקדוש ברוך הוא תמיד ילך איתנו ותמיד יציל אותנו'.
עכשיו בחג הפורים, עם קריאת המגילה, אנחנו מרגישים את כל המרכיבים האלה מתחברים. כולנו מתפללים אל הקדוש ברוך הוא שימשיך את התהליך הזה שהתחלנו בו, ונראה את עם ישראל מתאחד היום ומתקדם צעד אחר צעד בבניינו של עם ישראל.