אין דבר רע בלי טוב. כולנו שמחנו על חזרתם של חטופי החמאס היקרים. שמחנו מאוד גם להיווכח שמתחת למעטה החיצוני של ניתוק מתורה ומצוות פועם לב יהודי חם שמרגיש תלות בבורא עולם.
אולם כל זה לא יכול להסביר מדוע בכלל נזקקנו לעסקה, שכן יכלנו בקלות להכניע את החמס כבר ימים ספורים אחרי שמיני עצרת תשפ"ד, אם על ידי כיבוש צבאי, ויש לזכור שחיילי ישראל יצאו במסירות נפש להציל את כבוד ישראל ולהציל את החטופים, ואם על ידי מצור על החמאס עד שיצא עם חטופים. וישנם דרכים נוספות כמו למשל גירוש משפחות הנוחבה וצעדים נוספים.
בכל מקרה עם ישראל צריך להראות שהוא בליבו עם החטופים בכך שבראש ובראשונה יפטר את אלו שאחראים למה שקרה. איתות לחטופים שמי שגרם לכך שנחטפתם ישלם על זה מחיר כבד (גם בלי חטופים האחראים היו חייבים להתפטר, ואם הם לא מתפטרים צריך היה לפטרם מיידית).
על כל פנים אם לא עשינו מה שצריך לעשות איסור חמור הוא לשחרר ולו מחבל אחד.
מדינה אסור לה בשום פנים ואופן להיכנע לטרור וכבר יש לנו נסיון מר עם העסקה המופקרת של גלעד שליט, שהביאה לטבח הגדול בשמיני עצרת.
אבל מה שאני רוצה להוסיף לדיון הוא נקודה שלא מדברים עליה בגלל התרעלה של כלי התקשורת. מרוב שמדברים על החטופים דומה שמי שיעלה את מה שאעלה בשורה הבאה יחשב להזוי. אני מתכוון לכך שחיילים רבים כתבו שאם הם יילקחו בשבי בשום ואופן הם לא מוכנים שישחררו ולו מחבל אחד תמורת שחרורם. ברוך השם שיש בעם שלנו רבים בעלי מוסר טבעי שמבינים שאסור לשחרר מחבל ומוכנים אפילו למות כדי שלא לאפשר פעולה בלתי מוסרית זאת. מי מדבר על עמדה כזאת. לצערנו עמדה כזאת היא מחוץ לשיח.
פיטורי ראש השב"כ
כמו שהצבענו על כך 'שומרי הסף' של התקשורת שכל עניינם הוא לרדד, כלומר שלא נוציא לפועל את הייחודיות שלנו, אלו שלא מצאו פגם במינוי המושחת של יצחק עמית, כמובן נעמדים על הרגלים האחוריות כאשר מדובר בפיטורים של ראש השב"כ, שהוא כמובן נקי מכל רבב ואין לו, ולו אחריות מינימלית על מה שקרה בשמיני עצרת.
צריך לומר בצורה ברורה וזה לא מהיום. השב"כ הוא ארגון פוליטי שנשלט ביד השמאל. אמנם אין לו ברירה והוא חייב לטפל באויב הערבי ועל כך יישר כוח לרבים מאנשי השב"כ שמוסרים את הנפש למען מטרה נעלה זאת, אולם כמה מאמצים הוא משקיע כדי לפגוע ביהודים יקרים בעלי מסירות נפש לכל דבר שבקדושה. הוא נלחם נגד אלו שמוסרים את נפשם כדי להציל אותו – ראה מלחמת שמיני עצרת, ולא שכחנו את פרשת העינויים הבלתי נסבלים שעברו נערים יקרים, בהם עמירם בן אוליאל.
צריך להגיד בצורה ברורה. לא צריך לחכות לדבריהם הבוטים והממרידים של ראשי השב"כ נדב ארגמן ורונן בר. השב"כ ארגון פוליטי לא מהיום. כולנו זוכרים את פרשת אבישי רביב שמעשיו להכפשת היישוב היהודי בחברון הם הפשע הגדול ביותר שניתן להעלות על הדעת. לקחת אחריות על רצח שביצעו ערבים כדי להכפיש את כל המתנחלים. גם פרשת רצח רבין לא כל כך בהירה, וכפי הנראה היה כאן נסיון לבצע ירי סרק כדי להאשים את הימין בניסיון התנקשות בראש ממשלה. אם הייתה ממשלת ימין אמיתית מיד היו צריכים לפרק את הארגון הפוליטי הזה, כמו כל הארגונים הפוליטיים האחרים – בית משפט, פרקליטות ועוד מוסדות שכולנו מבינים כיצד הם בנויים.
אבל וכאן האבל הגדול. אם צריך לפטר את ראש השב"כ וכנראה הוא לא היחיד שצריך לפטרו, מדוע חיכינו למעלה משנה. האם לראש ממשלתנו היקר אין כל אחריות לכך שהפיטורין לא נעשו יום למחרת שמיני עצרת. עצוב לראות כמה כמות של אהדה מקבל ראש הממשלה על כך שהוא עושה את המעשה הכל כך ברור, בו בשעה שהוא היה צריך לעשות את המעשה עוד הרבה קודם.
אנו כולנו תפילה שימצא לנו בקרוב מנהיג שלא רק חושב על שרידותו האישית, אלא מקריב את עצמו ונלחם חזיתית בכל האליטות שהשתלטו על המדינה בדרכי מרמה, וגוזלים יום יום את המדינה מהעם. אנו מחפשים מנהיג אמיץ שיחזיר את המדינה לעם. אנו מחפשים מנהיג שיחזיר את העם לקומתו הבריאה. קומה שהיא התנאי למעבר מציונות של שרידות לציונות של ייעוד.