הרב ארנרייך לא שקע בתלונה, ולא נכנע לכאב ולקושי

הרב משה מרדכי ארנרייך זצ"ל, שהלך לבית עולמו בתחילת השבוע, השאיר אחריו מורשת אדירה ששינתה את פני עולם התורה והחברה הציונית-דתית.

הוא הקים בשותפות עם הרב כרמל יבדל"א את מכון ארץ חמדה ועמד בראשו, הכשיר דיינים רבים שיצרו מהפכה של ממש בבתי הדין הרבניים, ייסד ועמד בראש הרשת הגדולה ביותר של בתי דין לממונות והרים את קרנה של התורה בישיבות ובקהילות בארץ ובתפוצות. גדול היה רבנו בתורה, ורבות עוד יסופר על עיונו, עמקותו וחריפתו. וכן על כל מעשיו וגדולתו. שנסתרה במעטה של ענווה יתירה.

על הישגיו וכל גדולתו ידברו המעולים והגדולים שבתלמידיו, המפארים את עולם התורה והדיינות. כאחד מצעירי תלמידיו, אנסה להתמקד בשלושה דברים שלמדתי ממורי ורבי, שלושה "פנים" מריבוי פניו של רבנו – פנים בתורה, פני אדם ופנים מאירות.

ראשית, פנים בתורה. הרב ארנרייך ניחן במודעות מלאה לכך ש"שבעים פנים לתורה". ומה עז היה חפצו לדרוש "מט פנים לטמא ומט פנים לטהר" – להציג את מורכבות הסוגיה ולהראות פנים לכל שיטה ודעה. מלמד בחסד היה רבנו, וכולו אומר "אין הקפדן למד". ולמרות זאת, קמצוץ של קפדנות נזרקה בשיעוריו, ולא שהיה רבנו קנאי שדעתו תתקבל, קפדן היה בדרישתו מתלמידיו שיביטו בסוגיה מכל זוויותיה, יקלטו את מלוא מורכבותה התורנית ושיתנו אף הן לריבוי הפנים שבה. מרבנו למדתי כמה עשירה ומגוונת תורתנו, וכמה עמל ואמון יש להשקיע בכדי לחזות באור פניה.

שנית, פנים לאדם. ויותר משלמדנו רבנו לדרוש פנים בתורה כהלכה, למדנו רבנו לראות פנים באדם. רגיל היה רבנו לדרוש מנהיג בישראל נדרש להיות: "איש אשר רוח בו", שכשם ש"פרצופיהם שונים – כך דעותיהם שונות" – ויש לתת מקום ופנים לכל אדם. מכון ארץ חמדה, כמעין מיקרו-קוסמוס של החברה ועולם התורה הדתי לאומי, התאפיין בתלמידי חכמים צעירים ודעתניים, שדעותיהן ודעות רבותיהם שונות ולעיתים אף מנוגדות. הרב ארנרייך, כאיש אשר רוח בו, הראה פנים באדם. הוא נתן מקום לריבוי דעה, שוחח עם כל גישה בדרכה – וכל זאת מתוך אהבה ואחווה. יפה היה כוחו של רבנו, בחינת תלמיד חכם שמרבה שלום בעולם, להשרות שלום בין בני החבורה ולהרבות טובה בעולם.

שלישית, פנים מאירות. רבנו קיבל את כל האדם בסבר פנים יפות, בחיוך חם ובהתעניינות אמיתית. פניו המאירים הקרינו שמחה פנימית-תמידית, חכמת השם האירה פניו. גם כשמצבו הבריאותו הידרדר אט אט, ואף בשעה מוגבלות פיזית וכאבים קשים ליוו את דרכו, המשיכו פניו לקרון. הוא לא שקע בתלונה, ואף לא נכנע לכאב ולקושי. המשיך להשכים ולהעריב, במסירות נפש של ממש, לבית המדרש. ולהעביר שיעורים רבים ומגוונים כבראשונה, וכל זאת שהחיוך לא מש מפניו.

פנים רבות היו לו לרבנו, בתורה ובאדם, מעט מהן העלתי בפניכם. יהי זכרו ברוך.