וירעו אותנו המצרים

גזירות קשות

אנו קוראים בהגדה של פסח על כך שעם ישראל סבל במצרים – 'וירעו אותנו המצרים'. הפשט הפשוט לאמירה זאת היא שקודם לכך שהמצרים העבידו אותנו בעבודת פרך, הם גזרו עלינו גזירות קשות. המחשה לכך היא השואה הנוראה. עוד קודם לגיטאות גזרו הנאצים יש"ו גזירות הפלייה. נחמה לייבוביץ ע"ה מסבירה שכך היה במצרים. כדי להגיע למצב של עבודת פרך אתה חייב תהליך הדרגתי. אתה חייב בהכרח את הסכמת העם, הסכמה זאת קשה שתינתן בבת אחת. לכן עם ישראל עבר כמה שלבים עד שהגיעו למצב שהמצרים העבידו אותם בפרך.

תרבות זרה

מובא בתהלים (פרק קו פסוק לה) שהתערבות בגויים מביא באופן טבעי לכך שעם ישראל לומד ממעשיהם. אמנם פסוק זה נאמר בארץ ישראל כאשר הערבוב אינו מלא, על אחת כמה וכמה כאשר עם ישראל נמצא בגלות מצרים, בתוך ההוויה המצרית, ברור הדבר שעם ישראל אימץ את התרבות הזרה שכללה הרבה דברים רעים. עם ישראל בכל גלויותיו אימץ הרבה מנהגים שאינם ראויים מהגויים שמסביב. הלימוד ממעשי הגויים הופכים אותנו לרעים.

עבדות

עם ישראל היה שרוי במצרים במשטר של עבדות. עבד, בדרך כלל, הוא אדם פחות מוסרי. מה שמעניק לאדם את הממד המוסרי הוא היותו בעל בחירה חופשית. אדם שכל הזמן אומרים לו מה לעשות ושוללים ממנו את הבחירה החופשית, בהכרח יהיה פחות מוסרי. ישנה המחשה לקביעה זאת מהתלמוד הירושלמי. התלמוד הירושלמי (הוריות ג, ה) מתאר שהסיבה שגרמה לישמעאל בן נתניה להרוג את גדליהו בן אחיקם, הייתה ש400 שנה קודם לכך הוא בא ממשפחה של עבדים.

לנו או אותנו

אולם בכל זאת יש להסביר מדוע נוקטים בהגדה במילים 'וירעו אותנו המצרים' ולא 'וירעו לנו המצרים'. כוונת הדברים היא שהמצרים, כמו שהעלינו, עשו אותנו יותר רעים. אולם דומה שישנו הסבר נוסף שאינו קשור דווקא למצרים.

כדי לפגוע, ככל היותר, במי שאתה רוצה ברעתו אתה חייב בראש ובראשונה לצייר אותו כמפלצת. המצרים כדי לשעבד את היהודים, חייבים היו, כמו שכבר העלינו לעיל, את אהדת הציבור הרחב ואת זה ניתן לעשות רק אם משחירים את פניהם של היהודים.

טכניקה זאת של השחרת פני היריב על לא עוול בכפו, לצערנו, אינה נחלת הגויים האנטישמיים בלבד. ישנם גם יהודים, לשמחתנו מעטים מאוד, שאין להם כל מעצור כדי לפגוע במי שהם רואים אותו כיריב. המטרה שלהם כמובן בתור מיעוט זניח היא להשפיע על הציבור הכללי שגם הוא יתייחס ליריב שלהם כיריב. איך עושים זאת מדביקים תוויות שקריות, כדי לגרום לציבור הרחב שלא להזדהות עם אותה קבוצה.

מיעוט זה, שרבים מתוכו בתוכו נוהגים בדרך אלימה, הצליח לדחוף את הסיסמה אלימות המתנחלים ביחס לקבוצה הכי עדינה שישנה במדינה. דומה הדבר למה שמצאנו בתורה ביחס לציבור רודף כבוד – עדת קורח. התורה מעידה על משה רבנו שהוא ענו מכל אדם, ועדת קורח כאשר הם פונים אל משה הם אומרים 'ומדוע תתנשאו על קהל ה' '. אנשים מלאי גאוה הם אלו שמאשימים את בעלי הענוה בגאוות יתר

ברוך השם הציבור הציוני דתי שעתיד אי"ה להוביל ולרומם את הציבור לא נוקט בדרך מושחתת זאת. למרות שבפועל ישנם תופעות אלימות חמורות בקבוצה שנלחמת בציבור המדהים ובעל האנרגיות, המסירות והערבות של הציבור הציוני דתי, הרי שציבור זה בשום פנים ואופן אינו מקטלג את כל הקבוצה של מפגיני קפלן כאלימים.

נכון הדבר שהציבור הדתי לאומי, מציין שישנה אלימות קשה מצד השמאל הקיצוני, שכן ציבור זה אינו ציבור כפוף והוא אומר את האמת בלא מורא, אולם בשום פנים ואופן אינו מגזים בדברים ואינו נוקט בדרך של השמצות. לא זו בלבד, אלא שברור הדבר, כמו שאכן ראינו במלחמת שמיני עצרת, שציבור זה ימסור את נפשו כדי להציל את אחיו הטועים.