ד"ר יובל שטייניץ כיהן בחלק ניכר מהתפקידים הפוליטיים הבכירים המשמעותיים ביותר. הוא היה שר אוצר, אנרגיה, חבר קבינט יו"ר ועדת החוץ והביטחון והיה חלק מצמתים מרכזיים מאוד במדינת ישראל בעשרות השנים האחרונות.
אבל בשנת 2022 הוא החליט להניח את הפוליטיקה מאחור ולהמשיך הלאה. מטרתו המקורית היתה לחזור לשדה האקדמי ולתחום הפילוסופיה האהוב עליו (שטייניץ הירצה בעבר באוניברסיטת חיפה) והוא אף הספיק ללמד מעט באוניברסיטת רייכמן אבל המדינה קראה לו שוב והוא נבחר לתפקיד יו"ר רפאל - הרשות לפיתוח אמצעי לחימה. פחות מחצי שנה מרגע שהחל ללמד כבר נכנס לתפקידו החדש שבו התאהב כמעט מהרגע הראשון.
בימים אלה הוא מוציא ספר חדש "הקומדיה הממשלתית" שעוסק בין היתר במה שהתרחש מאחורי הקלעים של אירועים והחלטות מרכזיים בחיינו בכמעט רבע המאה האחרונה ובראיון לרגל החג לערוץ 7 הוא מסביר מדוע החליט לכתוב אותו.
"זה ספר שמסכם את פעילותי במשך 24 שנים בממשלה ובכנסת, אבל גם את המשברים, הסערות והמהפכים הביטחוניים, הכלכליים והמדיניים שעברנו ב-25 השנים האחרונות. החלטתי לא לכתוב ספר רגיל, אלא לשלב בספר שני אלמנטים שלא קיימים בדרך כלל בספרי האקטואליה. האחד זה העומק האקדמי-פילוסופי, זאת אומרת, היכולת שלי כאיש אקדמיה, כאיש פילוסופיה, לא רק לספר מה קרה, אלא גם להציג ניתוח עומק, לדברים שקרו ולמה שהתרחש, בשפה השווה לכל נפש", אומר שטייניץ.
הוא מוסיף "הדבר השני הוא עוד יותר חריג. החלטתי שברגע שעזבתי את הפוליטיקה וישבתי על הכורסה והסתכלתי על זה כאילו טיפה בריחוק, ראיתי כמה הומור וכמה מצבים קומיים יש בפוליטיקה. הספר כתוב, לכן אני קורא לו הקומדיה הממשלתית, עם המון הומור. לשמחתי, המחמאות שאני הכי שמח שמקבל על הספר, שאנשים מספרים לי שהם ממש צחקו ואפילו בחלק מהמקומות התפוצצו מצחוק כשהם קראו את הספר. הוא אמנם רציני אבל עם הרבה הומור".
מה רצית שהאזרח הישראלי ידע אחרי שהוא קורא את הספר שלך? איזו זווית ראייה נוספת רצית לתת לו?
"מצד אחד, מה צריך לתקן, כמה קשה להוביל ולנהל את המדינה הזאת, גם בתחום הביטחוני וגם בתחום הכלכלי. ומצד שני, אפשר גם להצליח לשנות דברים ולעשות רפורמות, גם לאחר לפעמים שלושים או ארבעים שנה שהדברים היו תקועים. וכמה, עם המון עקשנות והמון רצון ונכונות ללמוד את הדברים, אפשר גם להתניע תהליכים שחלקם תהליכים היסטוריים.
אחד הנושאים המרכזיים בספר זה כל הנושא של יחסים בין צבא ומדינה. והקושי שנובע מחוסר הפתיחות וחוסר הנכונות של צה"ל ושל מערכת הביטחון, להקשיב לביקורת חיצונית או לתת לגופים אחרים, כמו הממשלה והכנסת, להתערב בקבלת ההחלטות, בעיקר בבניין הכוח הצבאי והביטחוני. אבל זה דומה גם בתחום הכלכלי ובתחום המדיני. זה לא ספר זיכרונות, מדובר בספר שמציג את הדברים, כולל הרבה גילויים של מה שהיה מאחורי הקלעים, אבל מציג את הדברים עם רמת העמקה מסוימת וגם מתוך נקודת מבט שהיא גם רצינית והומוריסטית בבת אחת".
ניתן להבין מדבריך שאולי לממשלה קשה לתת את המילה האחרונה כשמדובר בנושאים ביטחוניים ואולי גם בעניינים אחרים?
"מאוד קשה לממשלות בישראל למשול בכל תחום - ובעיקר בתחום הביטחוני - כי מערכת הביטחון הישראלית היא חזקה ואיכותית אבל יש בה גם מידה של ארוגנטיות ויהירות. קשה מאוד להשפיע על מערכת הביטחון וגם התקשורת, כמעט באופן אוטומטי בכל ויכוח או עימות, מצדדת בלובשי במדים ולא בפוליטיקאים. עם זאת אני מראה בספר גם שהיו ניסיונות מוצלחים של השפעת הדרג הפוליטי על מערכת הביטחון - כאלה שהביאו להישגים".
אתה לא מגדיר את עצמך כנביא בשום צורה, אבל איכשהו ישבת בפודקאסט ערב השבעה באוקטובר, ואמרת שאנחנו יכולים להיות מופתעים מהאויב אפילו מחר. למרבה הצער זה התגשם אחד לאחד.
"כן, זה נכון לצערי. זה היה פודקאסט של נדב פרי, בכלל על ספר אחר שלי והוא אכן הוקלט בשישה לאוקטובר. דיברנו על חמישים שנה להפתעה של מלחמת יום כיפורים, שהמצרים חצו את התעלה והסורים נכנסו לרמת הגולן. נדב שאל אותי אם למדנו את הלקח מאותה הפתעה והשבתי לו 'אמרתי לו, מה קרה לך? זה יכול לקרות מחר בבוקר. אין חסינות בפני הפתעות. תמיד גם הצד החלש והפחות מתוחכם יכול להפתיע את הצד החזק ואנחנו יכולים להיות מופתעים גם מחר בבוקר'. לתדהמתו ולתהדמתי, למחרת בבוקר קמנו, שמענו את האזעקות ופתחנו את הטלוויזיה. אכן ראינו את ההפתעה הנוראית ואת מתקפת הטרור הרצחנית של חמאס בעוטף עזה.
מהמתקפה הזו למדנו את הלקח? או שאין מאה אחוזים במודיעין וחייבים להיות ערוכים למתקפה בסדר גודל כזה בעתיד?
"יש לנו מודיעין טוב מאוד אבל אין חסינות בפני הפתעות. לכן אנחנו תמיד צריכים להיות מוכנים ברמה כזו, שאם נופתע, נחטוף מכה קטנה. תמיד מי שמופתע חוטף מכה, אבל שהמכה הזאת, לא תהפוך למפולת. זה דורש תיקונים לדברים שלא היו בשבעה באוקטובר".
אחרי הרבה שנים שכיהנת בתפקידים הכי בולטים ומשפיעים החלטת לסיים את הפרק הפוליטי בחיים שלך. מדוע עשית זאת?
"במשך 24 שנים עשיתי כמיטב יכולתי והכרתי לדאוג לביטחונה, לשגשוגה, לכלכלתה ולעתידה של מדינת ישראל. יש לי סיפוק עצום. הייתי הראשון להתריע לגבי תוכנית הגרעין של סוריה, יזמתי תקציב דו שנתי, הכנסתי את ישראל ל-OECD אחרי 40 שנים שלא הצלחנו להיכנס, הובלתי מהלך לפירוק הנשק הכימי בסוריה, ואחרי קיפאון של שנים, הצלחתי להוציא את הגז מהים ולחסוך לעם ישראל מאות מיליארדי שקלים. אני מאוד גאה מצד אחד בדברים האלה".
"אבל מצד שני, מאוד קשה להיות שר, חבר כנסת ופוליטיקאי בישראל. אתה והמשפחה שלך משלמים מחירים לא פשוטים. ולכן אחרי 24 שנים, כשהחלטתי שראש ממשלה אני לא מעוניין להיות, ואת התפקידים הכי בכירים בממשלה ובכנסת כבר עשיתי, רציתי לחזור לאהבת חיי הראשונה, הפילוסופיה. רציתי לחזור ללמד פילוסופיה באוניברסיטה".
הצלחת להגשים את הרצון הזה, אבל לזמן קצר יחסית.
"אכן, הגיע ההצעה להיות יושב ראש רפאל ולזה לא יכולתי לסרב, כי רפאל היא התעשייה הביטחונית הכי מתקדמת מבחינה מדעית וטכנולוגית בעולם כולו. בזכותה יש לנו את כיפת ברזל שהצילה את עם ישראל במלחמה האחרונה. אז היום אני מכהן כיו"ר רפאל וגם מלמד קורס אחד באקדמיה בפילוסופיה".
הפוליטיקה חסרה לך? או שאתה אומר לעצמך - עשיתי את שלי - עכשיו אני במקום אחר.
"זה גם וגם. מצד אחד זה חסר לך, כי בכל זאת כשאתה שר האוצר, או שר האנרגיה וחבר קבינט, או שבמשך כמה שנים הייתי אחראי מטעם כל הממשלה, גם משרד הביטחון, משרד ראש הממשלה, משרד החוץ, הייתי השר האחראי על כל היחסים עם ארצות הברית, ועל כל המאמץ הבינלאומי שלנו מול תוכנית הגרעין האיראנית. ברור שאתה יושב בקצה של ניהול המדינה ואתה משפיע יותר מאשר אני משפיע היום כיושב ראש רפאל.
אבל מצד שני, כשאני רואה את המהומה, הצעקות, גסות הרוח, ההתלהמות, ההפגנות מול הבתים של שני הצדדים, קשה לי מאוד. פוליטיקאי ואיש ציבור בישראל, לצד בני משפחתו, ילדיו, אשתו, שכניו ובני משפחתו הרחבה, משלמים מחירים שלא צריכים להיות. בעולם הרחב, למשל בארצות הברית, בבריטניה או בשוודיה, לא נהוג להפגין מול בתים של פוליטיקאים. מפגינים מול, או בכיכר העיר, או מול המשרד. ודאי שלא מול הבית הפרטי של שר החוץ או שר האוצר. רק בארץ יש את המנהגים המגוניים הללו, והתוצאה היא שבאמת, בסוף אנשים טובים שואלים את עצמם בכלל להיכנס לפוליטיקה".
אז אתה כבר בחוץ, יש סיכוי לראות אותך בחזרה בחיים הפוליטיים או שהפרק הזה בחייך הסתיים?
"נראה לי שסיימתי. סטנלי פישר, שהיה נגיד בנק ישראל בשעה שאני הייתי שר האוצר וביחד חילצנו את מדינת ישראל ראשונים בעולם מהמשבר הכלכלי של 2008-2012, תמיד אמר, never say never, לעולם אל תגיד - לעולם לא. אבל כן, נראה לי שאני עושה עכשיו דברים אחרים ואני מאוד מרוצה במה שאני עושה".
נראה שאתה ממש נהנה בתפקיד הנוכחי.
"רפאל, בלי לזלזל בדברים אחרים ובתעשיות אחרות, היא התעשייה הביטחונית הכי מתקדמת בעולם כולו מבחינה מדעית וטכנולוגית. אין דבר דומה לזה, לא באירופה, לא בארצות הברית, לא בסין ולא ביפן. כיפת ברזל הצילה אותנו במלחמה האחרונה, הלייזר ישפר מאוד את ההגנה שלנו במלחמה הבאה, הוא גם מוריד את המחיר של היירוט, במקום שנוציא 100 אלף דולר ליירוט, כשהאמריקאים מוציאים מיליוני דולרים לכל יירוט, אנחנו נוציא 3-4 דולר לקרן לייזר שנצטרך רק לטעון מחדש. זה יהפוך את המשוואה מול חמאס וחיזבאללה ויאפשר לנו לחסוך חלק גדול מהאזעקות".
אפילו לכתוב ספרים חזרת.
"זה היה חסר לי. יותר מ-20 שנים הייתי בממשלה ובכנסת ולא כתבתי אף ספר. מאז שעזבתי, לפני שנתיים, כבר כתבתי שניים וחצי ספרים. עכשיו אנחנו מדברים על 'הקומדיה הממשלתית' אבל לפניו יצא מותחן מדע בדיוני תחת השם 'לא יהיה לנו לאן לחזור שהפך לרב מכר. לפני שנתיים, וזה לקראת, לכבוד המהדורה ה-70 של 'הזמנה לפילוסופיה', הוספתי לספר חלק שלם, חלק חדש, שער חדש שנקרא בין מדע לפילוסופיה, אז הנה בשנתיים כתבתי ופרסמתי כבר שניים וחצי ספרים, וגם זה חשוב, לפחות מבחינתי".
לסיום, פסח הוא חג שבו אנחנו יוצאים מעבדות לחירות, יש אנשים שאומרים על הפוליטיקה שהיא 'קצת עבדות'. היית מייעץ היום למי שהיה בא לשאול אותך להיכנס לפוליטיקה או לחשוב פעמיים?
"קשה לי לענות על השאלה הזאת. סך הכל, פוליטיקה זה הכרח בל יגונה, ואין דמוקרטיה בלי פוליטיקה. אין דמוקרטיה בלי פוליטיקה, אלו שני צדדים של אותו מטבע. מי שיש לו יכולות, גם יכולות מחשבה וניסיון, ויכולות רטוריות, וניסיון מדעי או ניהולי או ביטחוני, וניחן גם ביכולת דיבור והבעה טובים, מוזמן לבוא לפוליטיקה כי צריך שם אנשים טובים. בכל תפקיד, גם בצבא, אתה משלם מחירים. צריך לעשות את זה כדי לשמור ולהגן על עם ישראל ועל מדינת ישראל. בעיניי, השירות שלי בממשלה ובכנסת היה המשך ישיר לשירות שעשיתי בצה"ל".