משלחת "7 באוקטובר" של ההסתדרות הציונית העולמית משתתפת בימים אלו במצעד החיים בפולין, המציין 80 שנה לשחרור אושוויץ במסגרת יום הזיכרון לשואה ולגבורה.
המשלחת יצאה ביוזמת יו"ר ההסתדרות הציונית יעקב חגואל ובשיתוף קרן מנומדין בראשות חיים טייב.
המשלחת כוללת חטופים ששבו משבי חמאס, משפחות של חללים שהושבו לקבורה בישראל, פצועי צה"ל וראשי רשויות. כחלק מהמסע, הגיעה המשלחת למחנה ההשמדה מיידנק, שם התקיים טקס זיכרון במהלכו נשאו דברים שניים מהחטופים ששוחררו – מורן סטלה ינאי וקית' סיגל.
ינאי אמרה בטקס: "לאחר מאמץ ארוך של בריחה אני עומדת כאן היום במחנה השמדה מיידנק ואני רואה את הקו של העצים שנראה למרחקים. אני לכודה באמצע שדה תפוחי אדמה בלי שום דבר נראה באופק באותו קו עצים שחשבתי שאם רק אגיע אליו אולי אצליח לשרוד ולברוח. אני חושבת על אותם יהודים שניסו לברוח מהמחנה הזה רק כדי להגיע לאותו קו עצים ואולי להיטמע בתוך היער הגדול ולהינצל".
עוד הוסיפה: "הקשר שלי לשואה, לנושא השואה, לא התחיל רק במסע הזה. אני חוקרת את זה מאז שאני ילד קטנה. משהו בי נמשך להבין, ללמוד, לזכור, אבל לא רק את העובדות, את האנשים את מה שנשבר דווקא אחרי שעברתי חוויה טראומתית בעצמי. המקום הזה, הרגע הזה, מקבל משמעות אחרת לגמרי. אני מוצאת את עצמי חושבת בלי סוף איך ייתכן שכזה דבר קרה, ואיך אנחנו כחברה לא יכולים להרשות לזה לקרות שוב. לא לנו ולא לאף עם בשום מקום בעולם".
קית' סיגל נאם במחנה ההשמדה: "זכות גדולה להיות איתכם כאן. לפני קצת יותר מחודשיים חזרתי לארץ למשפחתי אחרי 484 יום בשבי החמאס. מאז שחזרתי אני משתדל לעשות מה שאני יכול כדי לעזור במאמץ להשיב את כל 59 החטופים למשפחות ולחברים שלהם".
הוא הקריא בטקס את דבריה של חווקה פולמן רבן, לוחמת בתנועת דרור בפולין וחברת הארגון היהודי הלוחם, מתוך נאומה בשנת 1988 בבית לוחמי הגטאות: "כאשר הסתיימה מלחמת העולם השנייה, לאלו מאיתנו ששרדו היה חופש קשה ומכאיב. אובדן הכול, המשפחה, החברים, מיליוני היהודים, הורגש בעוצמה אכזרית. לחזור לחיים ולהתחיל הכול מחדש נראה כבלתי אפשרי כמעט. עזרה לנו האמונה והתקווה שהעולם החדש יהיה אחר. שבארץ שלנו, בישראל, החברה תהיה צודקת, מוסרית, טהורה, שבה ישמר צלם אדם בכל התנאים ובכל המצבים. חלמנו על שלום, סוף סוף שלום, היו געגועים לזה והיה החלום".