השנה לא נוכל לצפות בטקס המשואות. רשימת המשיאים מכובדת, בהם גיבורי ישראל, חטופים ששבו ולוחמי מוסד וגם בן שפירו אחד. אמנם חסר שם, כפי שכבר העירו ברשתות החברתיות, מן סתם לוחם מילואים פשוט כזה, אחד כזה שעשה שלש מאות ימי מילואים ולא חיפש קרדיט לעצמו, אחד כזה שבורח מן הכבוד וראוי שהכבוד ירדוף אחריו, אבל לא לשם כך התכנסו כאן. השנה, אם ההחלטה לא תשתנה, לא נוכל לצפות בטקס המשואות, משום שהוכנס לטקס הזה משהו שהוא לא פחות מצלם בהיכל – איש, זמר שהחליט שהוא אשה, 'פורץ דרך' ישראלי לאחד השיגעונות הגדולים שידעה האנושות מאז הופיעה על פני האדמה. כל מי שמכיר את התופעה הזו מקרוב ויודע מה זה אומר ומה ההשלכות, עוד לפני האיסור ההלכתי וההשקפה התורנית, יודע עד כמה זה מטורף, כמה זה רע, כמה זה חמץ שצריך לבער מן הארץ בבל יראה ובל ימצא. כמה זה עיוות וסבל של הטבע האנושי הכי פשוט שיש. אנא נוליך את הבושה אם שרה בממשלת ימין היא זו שמחליטה על החרפה הזו? מה נאמר ומה נדבר שלאיש כמעט אין את העוז ואת האומץ לדבר על כך באופן ציבורי, להגיד שזה רע, טמא ופסול, שאם זה באמת קורה, אז בזמן הטקס השנה אנחנו לא נהיה שם, נצפה בדברים אחרים שראויים לעלות על הבמה במדינה יהודית. מה שעשתה מירי רגב הזוי במיוחד בתקופה הזו, כשמנהיג המעצמה הגדולה בעולם מדבר מעל כל במה, בלי להתבייש, על חשיבות החזרה לערכי המשפחה, על עצירת מימון טיפולי המרה, על כך שילד זה ילד וילדה זו ילדה, ושאין לה לאמריקה אלא שני מינים בלבד. האם יעלה על הדעת חילול ה' שכזה? בעוד הם מסירים את מעל כל גבעה את במות הסגידה לאלוהי הווק והפרוגרס, אנחנו מפארים ושולחים את סמל הטרלול הזה על במת יום העצמאות להדליק משואה?? לכן, למרות רשימת אנשים נהדרים שעתידים להדליק משואה, פשוט אסור לנו כציבור לצפות בטקס הזה. כל מי שיצפה בטקס הזה עם ילדיו המסר שלו אליהם הוא אחד וברור – להחליף מין זה דבר נורמלי, הגיוני, וגם יש מצב שתתפרסמו בזכות זה ואף תדליקו ביום מן הימים את משואת יום העצמאות. אנחנו רגילים כציבור לכבד, להיות ממלכתיים, לנקוט בשיטה של שתיקה אל מול דבר שנראה כבלתי נשמע שמצוה שלא יישמע, אבל זה בדיוק מהמקרים שבהם כל שתיקה היא רפש, ואי מחאה הוא חילול ה' גדול ונורא. החרדים לא יצעקו הפעם בשבילנו. שיטתם מאז ומעולם שלא לגעת בכל הנושאים האלה באופן ציבורי, שיטה שיש לה קורטוב של הגיון – לא נוגעים, לא נפגעים, התעלמות מוחלטת מכל ענייני הגאווה וגרורותיהם. חוץ מזה, הם ממילא לא כל כך רואים ערך בטקסי יום העצמאות ואין מבחינתם סיבה להכניס את היד לבור הביוב ולהתלכלך. אבל אנחנו נוקטים בשיטה שונה, ועלינו החובה. אין אף אחד שיצעק, אף אחד שימחה חוץ מאיתנו – ציבור דתי לאומי שאכפת לו מאד מהמדינה היהודית, שחושב לו טקס המשואות, שמוכן עדיין להלחם על המשפחה היהודית, שלא מוכן לשתוק אל מול החרפה הזו. האם זה מאוחר מידי? האם את הנעשה אין להשיב? אין לדעת. מכל מקום, חובת המחאה בעינה עומדת. נציגי ציבור, רבנים, בעלי מקלדת – אל תחרישו. יחד נמחה את החרפה, ולכל הפחות נמחה בה.