אהבת הרע – סור מרע
האם התורה כאשר היא מצוה על אהבת הרע חותרת לחברה שמאפשרת חיים שוטפים או שאולי היא גם חותרת ליצירת חברת מופת.
בעל ספר החינוך כאשר הוא מסביר את הטעם לאהבת הרע הוא אומר שמצוות אהבת הרע מטרתה היא לחיות בחברה שאין בה תופעות שליליות. ישנה כאן תפיסה של מצות אהבת הרע שדואגת לצד הסור מרע.
דומה שבמציאות של גלות לא מציבים אידאלים ואתגרים ומסתפקים ברובד הבסיסי של חיים תקינים.
דומה שדברי החינוך יש להם מקורות כבר בתלמוד הבבלי. התלמוד הבבלי (קידושין מא, א) קובע שאסור לקדש אישה עד שיראה אותה, שמא ימצא בה דבר מגונה והתורה אמרה 'ואהבת לרעך כמוך'. התורה לפי מקור זה דואגת שלא יהיו תקלות.
מקור נוסף בתלמוד הבבלי (שבת לא, א) הוא הסיפור המפורסם על הגר שפנה אל הלל ורצה לדעת את כל התורה על רגל אחד. אמר לו הלל שדברים רעים שאתה לא רוצה שיעשו לך אל תעשה לחברך. הלל מדריך את הגר לצד הסור מרע שבמצוות אהבת הרע. אמנם זאת אינה ראיה ברורה שכן יתכן שזאת הדרכה נכונה דווקא לגר, אבל לא לישראל שהדרישות ממנו גבוהות יותר.
אהבת הרע – יצירת חברת מופת
על כל פנים בתלמוד הירושלמי (נדרים ד, ט) אנו פוגשים בנושא אהבת הרע אמירה חיובית. רבי עקיבא מלמד אותנו שמצות אהבת הרע היא כלל גדול בתורה.
אולם לתלמוד הירושלמי לא די בקביעת הכלל שמדריך אותנו ליצירת חברת מופת, אלא שאנו מגלים בתלמוד הירושלמי אתגרים רבים שמזכירים לנו תמיד שאנו צריכים לחתור ליצירת חברת מופת.
אתגר ראשון
הירושלמי (בבא מציעא ב, ה) מספר לנו על משפט שבו נכח אלכסנדר מוקדון במדינת קציא. אדם אחד מכר לחברו שדה והקונה מצא באותו שדה אוצר. אמר הקונה למוכר אמנם קניתי שדה, אבל לא אוצר. האוצר שייך לך. ואילו המוכר טוען מכרתי לך שדה עם כל מה שבתוכו. האוצר שייך לך. למדנו מכאן על אתגר משמעותי. כל עוד איני בטוח שכסף מסוים שייך לי, הרי שהוא שייך לחברי.
אתגר שני
התלמוד הירושלמי (יומא ד, א) בסוגיה המדברת על כך שכל שבט שמח בנחלה שהוא קיבל שכך יהיה גם לעתיד לבוא. הפסוק בספר יחזקאל אומר שהקב"ה יחליף את לב האבן בלב בשר. מסביר הירושלמי שבשר הוא מלשון בשורה. לב בשר הוא לב שכאשר הוא שומע על הצלחת החבר הוא כולו מתמלא שמחה. אמנם יש כאן הבטחה לעתיד, אולם יש כאן הצבת אתגר וקריאת כיוון גם להווה.
אתגר שלישי
המשנה האחרונה של מסכת תענית מתארת את טו באב חג השידוכים שבהם בנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים בתקוה למצוא שידוך. המשנה מחלקת את הבנות לשלוש קבוצות. יפיפיות, מיוחסות וכעורות. כל קבוצה כמובן משכנעת את הבחורים לבחור בהם בגלל הדברים המיוחדים שבהן. התלמוד הירושלמי (תענית ד, ז) מתאר שהיפיפיות שהסיכוי שלהם למצוא שידוך מתאים גדול יותר פרגנו למיוחסות ואמרו לבחורים אל תיתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה.
אתגר רביעי
כנופיית שודדים תפסה את רבי אימי אחד האמוראים בתקופתו של רבי יוחנן וריש לקיש (ירושלמי תרומות ח, ד). אמורא אחד אמר שאין סיכוי לראות את חברם בחיים. ריש לקיש לא הסכים איתו ואמר שהוא בכל מקרה מנסה להציל את רבי אימי. או שהוא הורג או שהוא נהרג. בסופו של דבר פייס ריש לקיש את השודדים והם שחררו את רבי אימי. מסיפור זה של הירושלמי מסיקים הראשונים שאדם צריך להכניס עצמו לוודאי סכנה כדי להציל את חברו מוודאי סכנה.
כאשר אנו רואים את מסירות הנפש של חיילנו היקרים, את הערבות ההדדית שלהם ברור הדבר שהחברה הישראלית לא תסתפק ברובד של הסור מרע ותשאף ליישם אתגרים אלו ואתגרים נוספים. כאשר אנו רואים את בני הנוער המיוחדים הרי שאנו מבינים שאנו בדרך הנכונה ליצירת חברת מופת.