קית סיגל, שנחטף על ידי חמאס וישב בשבי 484 ימים, עלה לבמה בכנס ירושלים בניו יורק יחד עם אשתו אביבה כדי לשתף את סיפורם המצמרר - ולקרוא להשבת כל החטופים שעדיין מוחזקים בעזה.
“נשארתי בשבי למעלה משנה, אבל החלק הכי קשה היה לא לדעת אם אי פעם אצא משם,” אמר קית'. “היו ימים שלא חשבתי שאשרוד. אני יודע בדיוק מה עוברים 58 החטופים שעדיין שם — ואני רק מבקש מכם: אל תפסיקו להילחם בשבילם.”
אביבה, ששוחררה לפני בעלה, תיארה את הרגע שבו הבינה שהיא חופשייה באמת: “לא האמנתי לחמאס כשהם אמרו לי שאני משתחררת. רק כשראיתי את החייל הראשון — פרצתי בבכי. בכיתי כמו תינוקת.”
במהלך דבריה חשפה אביבה כי הייתה בטוחה שבנם שי נהרג ב-7 באוקטובר — וגילתה שהוא חי רק ברגע השחרור: "רק חשבתי, איך אסתכל על שלוש הבנות שלי בלי שי? ואז העובדת הסוציאלית אמרה לי: ‘שי חי.’ כל הגוף שלי רעד".
על הרגע שבו התאחדו מחדש סיפרה: “כשראיתי את קית' — לא זיהיתי אותו. הוא היה שלד, איבד מעל 30 קילו. אבל זה נס. אני עדיין צריכה לצבוט את עצמי כדי להאמין שהוא באמת כאן".
קית הדגיש את החובה לזכור את החטופים שעדיין בשבי: “ארבעה מהם היו איתי. אני מכיר אותם. אני יודע מה הם עוברים — ההתעללות, הפחד, הבדידות. זה בלתי נתפס. אי אפשר לחיות כאילו זה כבר מאחורינו — כי זה לא. כל יום נוסף שם הוא סיוט".
אביבה הוסיפה: "אנחנו לא יכולים לחזור לחיים רגילים. אני לא יכולה להרשות לעצמי את זה. יש שם ילדים, נשים, גברים — בלי חמצן, בלי אור. אני הייתי שם. נגעתי ברצפה. לא היה אוויר. כשהיינו יחד במנהרה ממש נגענו במוות, לא היה אוויר לנשום. רוב הישראלים שפוגשים אותי — בוכים. הם אומרים: ‘מה שעברת את וקית - ויש עדיין 58 חטופים.’ אני לא מבינה איך אפשר לחכות אפילו עוד יום אחד".
הזוג שלח גם מסר למשפחות השכולות ולחיילים שבחזית: “אנחנו מחבקים אתכם. אתם הגיבורים האמיתיים. לא נשכח את מי שנפל כדי להציל אותנו — ולא את אלה שעדיין נלחמים כדי להחזיר את כולם הביתה. אנחנו בעד עסקה — לא בעד מלחמה. זו הדרך היחידה. אי אפשר לחכות יותר. כולם חייבים לחזור. עכשיו".