שלום לציבור הציוני דתי ולכל עם ישראל. גם אני קראתי את טורו של ידידיה מאיר האחרון בעיתון "בשבע".
אמנם אינני "אשת מילואים", אבל ראיתי מקרוב את מסירות הנפש העצומה של אשתי (ומתוך שמחה) על מנת שבעלה יעשה המון ימי מילואים, ואני מרשה לעצמי לומר שאני מבין מה כלול בלהיות "אשת מילואים" בשנה וחצי האחרונות.
ואף על פי כן, אני דוקא מאד הזדהיתי עם דבריו של ידידיה. אסביר את נקודת מבטי:
הנחת עבודה: ברור כשמש לכל מתבונן הן אם הוא נמנה על המגזר שלנו, ציבור הכיפות הסרוגות, והן אם לאו, שאין שיג ושיח לבטא את גודל רוממותו של ציבור קדוש זה בכל הנוגע למסירות נפשו על כלל ישראל במלחמת חרבות ברזל. גם ברור שמסירות נפש זו לא מגיעה מ"שום מקום"- אדרבה, היא תוצאה של חינוך ארוך ועמוק, של עיסוק ב"תורה הגואלת", של אווירה ציבורית אידאליסטית שמצמיחה פירות נפלאים אלו.
הנחת עבודה זו, לעניות דעתי, אין די בה כדי לגשת מתוכה לסוגייה העמוקה, המורכבת ואחת המסובכות ביותר מימי תחילת הציונות ועד היום- סוגיית שילובם של חרדים בצה"ל ובחברה בכלל. הניסיון לדמות בין הציבורים הדתי לאומי לחרדי, לעשות "העתק-הדבק", ולומר "כפי שאנחנו מסוגלים לשלב בין העולמות כך גם אתם", יש בו לעניות דעתי: 1. חוסר הכרת העולם החרדי על מורכבויותיו. 2. התנשאות. 3. פגם באהבת ישראל.
המאמר של תמר סוקולובסקי שמתח ביקורת על טורו של ידידיה מאיר
שהרי, הציבור החרדי בישראל מונה בערך 1.3 מליון תושבים ע"פ הלמ"ס. זה המון. זה חתיכה שמנה מהעם היושב בציון ומהעם היהודי בכלל. והנה, הטענות כלפיהם על אי התייצבותם, על התעלמותם, על כפיות טובתם, על חזירותם בלקיחת כל כסף אפשרי, בניתוקם, בגלותיותם, וכו' וכו' וכו', לוקחת את כולנו - מהצד היותר ליברלי של העם ועד אלי, לשנאת אחים, ואפילו לאנטישמיות. שיח ציבורי רעיל זה גורם לי להבין את צוררי ישראל הכי גדולים. אולי אפילו את.... לא משנה. לא רוצה להזכיר. שהרי ציבור כזה פרזיט, לא נותן לחוש המוסרי שבתוכנו מנוח... קל מאד לשנוא אותו אחרי האשמות כאלה. ואת הרבנים שלו עוד יותר. מה שווה כל התורה שלמדתם. עם תורה כזו עדיף כבר להיות חילוני. זה תורה כל כך עקומה לכאורה. אולי אפילו אין להם זכות קיום אחרי מושחתות שכזו.
וכאן מגיע ה"אבל":
א-ב-ל!!! את/ה מאמינ/ה בסגולת ישראל? האם אנחנו מאמינים בריבונו של עולם? האם אנחנו מאמינים שבתוך העם הזה (ואפילו חרדים) יש נשמה אדירה, נפלאה, עוצמתית, מוסרית, כללית, מכירת טובה? האם אנחנו מאמינים שכל התסבוכות שלנו נובעות מתוך השריטה של הגלות? האם אנחנו מאמינים שהעם הזה בנשמתו הכללית ובמסירות נפשו ראוי לגאולה? האם אנחנו מאמינים שגם מי שהולך עם קפוטה ושטריימל יש בו נשמה כלל-ישראלית ואיננו אגואיסט כלל? האם אנחנו מאמינים שהתורה של הרבנים בציבור החרדי היא תורת אמת? (מתוך אמונה בריבונו של עולם שלא ישלח תקלה ל-1.3 מיליון יראי שמיים וצדיקים ע"י רבנים שקרנים)
אם התשובה לכל השאלות הללו היא "כן" פשוט, אפשר להמשיך (אחרת חבל על זמנו של הקורא, ושילך לחפש נקודות טובות רק בקרב אנשימקפלן).
רבותי. כשאני מנסה להבין את התגלות שם ה' בעולם, דווקא כן מתיישב על ליבי שכנגד טומאה וזוהמה בעולם הההפקרות, צריך "קונטרה" (="תגובת נגד"). כנגד צורת החיים שהסירה קשר עם בורא עולם, הגיוני מאד שתתקיים תנועה הפכית שאין לה דבר חוץ מקשר עם בורא עולם, קשר בלתי אמצעי לכאורה. כנגד אלו שיאמרו שהנחת תפילין ברחוב זה לא ראוי, מסתבר שתקום תנועה שתאמר שאין לה דבר מלבד הנחת תפילין. ואם ישאל השואל - ומה עם המצווה החשובה שנקראת "מלחמת מצוה"? על זה לא שמעו אחינו החרדים? שאלה מצויינת. ברור לי שהתשובות שלהם לא מספקות, גם לא אותי. אבל אני מבין שיש כאן שריטה - מרוב "קונטרה", שכחו אחינו החרדים חלק מהמצוות לדאבון לבנו. אבל הם אינם האשמים המרכזיים לשריטה זו - האשם הוא העולם החילוני (שגם התנהלותו נובעת משריטה עמוקה מהגלות, ובע"ה ישוב מהרה) שרוב הפקרותו הביאה לכל מיני קונטרות מוזרות, איומות וחרדיות.
אחי ורעי בני הכיפות הסרוגות, אל לנו לחשוב שהעולם החרדי מסוגל ברגע לצאת מהקונטרה הזו. אם הוא יעשה זאת חלילה, כל היהדות תיפול. אם הם לא יהיו קנאים לתורה ולדת, גם אנחנו ניפול. עובדת קיומו של ציבור קנאי גדול בהרבה מאיתנו, היא היא המאפשרת לעצמנו לנסות כל מיני שילובים ואיזונים (ובואו, גם אנחנו לא תמיד מצליחים בהם...).
חייבים לשלב את החרדים! אבל אם לא נהיה כל כך טיפשים, אנחנו נעשה זאת לאט לאט. וזה יקרה בעזרת ה' אלמלא אנשים "טובים" בפוליטיקה ובתקשורת ימהרו את הקץ לקושש קולות או כדי לגרום למפלת שלטון הימין.
הכותב הוא ר"מ בישיבת מעלה חבר