משפט ההיסטוריה

אנו חיים בימים היסטוריים; שעת הוד וגבורה; הימים הללו ייזכרו לעד. ההיסטוריה והשעות ההיסטוריות לא היו כנראה מעולם חביבות יותר על רבים מאנ"ש.

אולם, ההיסטוריה מוציאה את משפטה, לא בתוך שבוע ואף לא בתוך שבועיים. במלחמה זו היו לנו שעות ורגעים היסטוריים רבים שעם שוך האבק התבררו כצעד נוסף, שלעיתים לא הוביל לשום מקום. ולכן לא אתיימר להוציא כעת את משפט ההיסטוריה, אלא אנסה ללמוד מההיסטוריה משהו על הצלחות צבאיות והישגים מדיניים.

כמדומני שלא אטעה במיוחד אם אציין ששני המצביאים הגדולים בהיסטוריה היו חניבעל מקרתגו ונפוליאון בונפרטה. הראשון הצליח לחסל בקרב אחד, קרב קאנאי, חלקים גדולים מהצבא הרומי ואף חיסל את אחד משני הקונסולים שעמדו בראש רומא. השני, נפוליאון, הצליח לכבוש את כל אירופה בסדרת קרבות שעדיין ממשיכה להדהים את העולם. את שניהם גם פקד גורל דומה. ההצלחות הטקטיות המזהירות בשדה הקרב לא תורגמו מעולם להישגים מדיניים.

14 שנים לאחר קרב קאנאי הפסיד חניבעל לרומא והביא לחורבנה של קרתגו. 15 שנים לאחר שהוכתר נפוליאון לקיסר בידי האפיפיור, הוא הוגלה לאי סנט הלנה וצרפת חזרה להיות מלוכנית. האם ההישגים הצבאיים הכבירים של ישראל, והם אכן כאלו (אם כי להבנתי הם פחותים באופן משמעותי מהישגי ישראל במלחמת העצמאות, מבצע סיני ומלחמת ששת הימים), יתורגמו להישגים מדיניים שיאפשרו לישראל שנות שגשוג ושלום בר קיימא? אינני חושב שיש מי שיודע את התשובה לשאלה זו בעת הזו, ולכן מוטב לכולנו להביע מעט ענווה וצניעות לפני שאנו מציעים להיסטוריה את 'משפט ההיסטוריה'.

ואולם, ישנו דבר מה נוסף שניתן ללמוד מההיסטוריה ודווקא מההיסטוריה שלנו. ועניין זה נוגע להיבט נוסף של אירועי השנים האחרונות. ינאי המלך, שעמד בראש המדינה החשמונאית 31 שנים, היה גדול הכובשים החשמונאים. בסדרת קרבות מזהירה יחד עם תבונה מדינית רבה הוא הצליח להכפיל את שטח המדינה החשמונאית ולהפוך אותה למעצמה אזורית.

למרות זאת חז"ל וביחד איתם ההיסטוריה היהודית אינם זוכרים אותו לשבח. ינאי היה גם המלך שהביא את הקיטוב הפנימי בחברה היהודית לשיאים שלא היו כדוגמתם. באחד ממחזות הזוועה הוא הוציא להורג מאות מחברי כת הפרושים כאשר הוא חוגג במשתה יחד עם נשיו ופלגשיו. ההצלחות המדיניות והצבאיות של ינאי, ואפילו צוואתו המתונה לאשתו להביא לשלום בית בקרב העם, לא הצליחו לעצור את הקיטוב והפילוג בחברה היהודית. 15 שנים לאחר מותו של ינאי היתה המדינה החשמונאית חלשה, מפולגת ומסוכסכת ואבדה את עצמאותה המדינית.

ומהזמנים ההם לימים שלנו. החברה הישראלית עוברת בשנים האחרונות משבר חברתי עצום ממדים. זו גם העת להזכיר, שלתוך המשבר הזה נקלעו גם החטופים שעדיין לכודים במנהרות החמאס למרות שכבר במשך קרוב לשנתיים אנחנו נמצאים כ'פסע' מניצחון מוחלט. שום הצלחה צבאית כבירה ככל שתהא לא תצליח להביא לריפוי השברים והקרעים הללו. את האמת ההיסטורית הזו צריך לזכור ולהפנים גם ברגעי ההצלחה והניצחון שאנו חווים בימים אלו.

הכותב הוא מרצה במכללת שאנן ובאוניברסיטה הפתוחה