1. לפני זמן מה מכרתי את האוטו. האמת, אהבתי את גוש המתכת הכחול הזה. מכונית נותנת לגבר תחושת ספייס עלומה, יהיו שיאמרו הכרחית; הקפה, המוזיקה, האקוסטיקה, השליטה, המזגן. דל"ת אמותיך בהידור, על מצע התדמית של המכונית שאתה אוחז בה.
התוצאה: הספייס המושלם על גלי האתר והדמיון. חוויתי זאת בהונדה סיוויק עליה חלמתי מאז היותי עלם. הושפעתי מהתדמית הנחשקת של 'הונדה'. המותג הצליח להסביר לילד שבי, בלי מילים, שהונדה מעניקה לחיים הרבה יותר מארבעה גלגלים ומנוע. אמנם זה לא אלפא רומיאו שגרסה שזה שאתה נושם - לא אומר שאתה חי, אך ידעתי את מקומי הכלכלי והסתפקתי בהונדה ישנה שהציתה את הדמיון.
2. אחר כך, עם לידת המתוקים, החלפתי עם סוחר מכוניות בבארטר פלוס תוספת הגונה את ההונדה - במותג שהתברר שיש להתרחק ממנו כמו מאש (בדיעבד). הפרידה מההונדה התרחשה ברגשות מעורבים; מצד אחד - הפסקתי להיות עלם מושפע והניתוח די כאב. מאידך, נכנסתי למועדון 'האבות הנכבדים' עם רכב גבוה שמכבד את בעליו. בהוצאות השוטפות - הוא לא ממש ספר אותי והתיקונים ע"ג תיקונים נערמו עד כי שקלתי לעבור דירה לאזור המוסכים של פתח תקווה. גם ככה אני פותח את הבקר עם גיחה למוסך לבדוק את שלום הרכב, אז למה לא לחסוך עוד כמה שקלים מהשכירות במעבר חד לאזור מוזל יותר?
3. אשתי לא הסכימה לעבור לגור באזור המוסכים. למכירת הרכב - היא הסכימה. לא נותרה ברירה אלא להיפרד מאויב העו"ש. דמעות לא היו שם. חשבתי שיהיו. במקום זאת התנחל בליבי מאחז של תחושת הקלה. הצלחתי לנשום באופן סדיר. המוסכים חסרו לו בתפריט הלו"ז היומי, אך תחושת ההרפיה הפכה לממכרת. התחלתי להתנייד בתחבורה ציבורית ודו גלגלי, לפעמים מונית פה ושם וטרמפים מאנשים טובים. אמנם ויתרתי על תענוגות הסיבובים והקלות הבלתי נסבלת כשנגמרת לך הסבלנות ואתה מכוון את הילדים לכיוון גוש המתכת שתמיד טומן בחובו יעד כלשהו שעשוי להיות מעניין יותר מדל"ת קירות הדירה, אבל אפשר להתמודד עם זה; קצת יותר משחקים, סיפורים, שיחות, ריקודים, מוזיקה של מוסכים בסלון.
4. קשה לתאר עד כמה התחזוקה השוטפת של רכב מעיקה על הנשמה. זה לא רק התיקונים. אלו החניות והפקקים שמלפפים אותך בתחושת 'אכל, לקה ושילם'.
עם הזמן הבנתי שהרכב הוא בסך הכל סמלה המסחרי של התחזוקה השוטפת שחונקת את חיינו בשלל עניינים. היא גורמת לנו לקנות דברים שלכאורה יש בהם תועלת ותענוג ומתישהו אתה תופס את עצמך ותוהה בשקט לגבי התחזוקה שלהם אבל לא משתף את אשתך מטעמים מובנים. כלב ורכב נמצאים בראש רשימת התחזוקה החונקת. אחר כך מגיעה ההכרה אל שלל מוצרים ושירותים שנראים לנו מאוד 'בסיסיים' ויכולים להישאר כך עד סוף חיינו.
רק כשאתה מצליח להשתחרר מהם אתה מצליח לנשום עוד קצת לעומק ומבין שלנשום זה אפשרי, למרות האתגרים. כעת, כשמישהו מנסה לתת לי מתנה או מוצר במחיר מפתה במיוחד - אני מביט על שורת התחזוקה השוטפת; כמה זמן, אנרגיה והתעסקות תת מוחית ידרוש ממני הדבר המוצע לי? הדמיון שלי פנוי יותר אחרי שמכרתי את ההונדה, כך שקל לי לדמיין את התחזוקה החונקת בצבעים עזים שעוזרים לי לעשות את הבלתי יאמן ולוותר. פשוט לוותר.
הכותב הוא עורך תוכן ומגיש סרטונים וטקסטים, מוזיקאי, יוצר הסרטים "מדריך למתבונן האמיץ" (זמין כעת לצפיה ללא עלות!), "אבא עם אלוקים" ו"רווק עם אלוקים".