החוסן הלאומי הוא לא רק תכונה בעם ישראל. הוא אתגר ומשימה. כשעם ישראל פועל נכון, מתוך אמונה בקב"ה ובצדקת הדרך, עם ישראל חזק והוא עומד איתן. אבל כשמאבדים עשתונות, חלילה, הדבר לא רק מביא לידי חולשה, אלא גם עלול להיחשב כחטא בפני עצמו. התופעה הזו התגלתה במלוא עוצמתה בחטא המרגלים.

הרמב"ן (במדבר יג, לב) מתאר את חטא המרגלים כמורכב משני שלבים.

בשלב הראשון באו המרגלים ואמרו: "אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד" (במדבר יג, כח). לעומתם קם כלב וקרא: "עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ" (במדבר יג, ל). בשלב הזה עם ישראל עדיין לא החליט למי מהצדדים להאמין: "היו העם פוסחים, ומהם בוטחים בכוחם וגבורתם, ומהם בעזרת ה' בגיבורים" (רמב"ן שם).

אז ראו המרגלים שאין הם מצליחים לשכנע את העם, פנו אל דרך השקר, והוציאו את דיבת הארץ רעה: "אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא" (במדבר יג, לב). הטענה כי הארץ אינה ראויה למגורים, היא טענת שקר, הנאמרת בשלב השני לאחר שהשלב הראשון של הטענה הצבאית לא הצליח לשכנע סופית את העם, כרצונם של המרגלים.

על פי דברי הרמב"ן ניתן להבין גם את חטאו של העם כמורכב משני שלבים. בשלב הראשון העם מתלבט, בשל חוסר בבהירות האמונה ובביטחון בה', שימלא את הבטחתו, להשלים את התהליך מיציאת מצרים ועד ירושת הארץ הטובה, ארץ זבת חלב ודבש. החיסרון הזה באמונה ובביטחון היה קיים כבר בעת יציאת המרגלים לדרכם, כדברי רש"י בתחילת הפרשה (יג, א; על פי מדרש תנחומא), המסביר שהיוזמה לשליחת המרגלים היתה מהעם, (כמתואר בתחילת ספר דברים (א, כב)), מפני שהעם לא בטח בקיום ההבטחה האלוקית.

בשלב השני, חטא העם בחטא חמור יותר, כדברי הפסוק (יד, א): “וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא”. הבכי מייצג אובדן עשתונות - חוסר יכולת לקבל החלטות אמיצות ולפעול בהתאם. כל עוד החיסרון הוא רק באמונה ובביטחון, האדם עדיין יכול לתקן ולהיערך לשני התרחישים, ועם הופעת הליווי האלוקי לחזור אל דרך האמת. אך כשהכוח נשבר לחלוטין, והעם כולו, לא רק כפרטים אלא כאומה, שוקע ברחמים עצמיים, בהאשמות פנימיות ובחוסר יכולת להרים את עצמו ולפעול, הדרך אל התיקון קשה מאד.

בכך ניתן להוסיף ביאור והעמקה לדברי חז"ל במסכת תענית (כט.), הקושרים בין חטא המרגלים לחורבן בית המקדש: "אותו הלילה ליל תשעה באב היה. אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: 'אתם בכיתם בכיה של חינם, ואני קובע לכם בכיה לדורות'". מבחינה טכנית, הגמרא מסבירה שם את חשבון הימים, כך שיוצא שחטא המרגלים אכן התרחש בליל ט' באב. אך מבחינה מהותית, ברור שיש כאן אמירה עמוקה של חז"ל הקושרת בין אבדן העשתונות והבכי בחטא המרגלים, לחוסר היכולת לתקן ולקום מן הנפילות בתהליך ההתרסקות הרוחני שהביא לחורבן בית המקדש. על כן, כל גלות וכל קושי בדרכו הארוכה של עם ישראל הם תוצר ישיר של אובדן החוסן הלאומי באותו הלילה.

התיקון לכך ברור: כל תהליך תחיית ישראל הנוכחי, ההצטרפות שלנו אל הקריאה האלוקית, לעלות לארץ, להתמודד עם הקשיים הביטחוניים הכלכליים והחברתיים, ולפעול עם הקב"ה להופעה מחודשת של עם ישראל במדינה ריבונית, הוא חלק מהשיבה אל החוסן. בלב המלחמה הארוכה הזאת, שהיא כולה אות ומופת להתחזקות ועמידה איתנה אחרי נפילה קשה ונוראה, נפתח מבצע "עם כלביא" במערכה מול איראן, וכעת נדרשת הכרעה תקיפה וקבלת החלטות משותפת.

באופן אישי, גם אני הוקפצתי, ביום חמישי בלילה עם פתיחת המתקפה, לתפקידי בפיקוד העורף. חיל־האוויר המוביל מערכה זו, כמובן, בשילוב כל גורמי המודיעין וכל צה"ל ושירותי הביטחון, לא יוכל לבצע את מלאכתו ללא החוסן של העורף. ההישמעות להנחיות, המביאה להצלת חיים ולצמצום הפגיעה בעורף ככל האפשר, הם היוצרים את החוסן ואורך הנשימה המאפשרים לחיילנו האמיצים להשלים את המלאכה בחזית. השילוב הזה של החזית והעורף, ניכר עוד יותר במערכה של הכרעת איום מרחוק כגון זו. כוחו של העם - חוסנו ואחדותו - הם שיכריעו את המערכה.

ברוך ה', זכינו לכך שהאווירה הכללית באומה בכללה, ובפרט בקרב חיילי מערך המילואים שהתגייסו כעת לשלב הזה של המערכה, היא אווירה של ביטחון בצדקת הדרך, של אחדות ושיתוף פעולה של כל חלקי האומה. כך בנוי החוסן הלאומי, וכך נוצרת התשתית הראויה להופעה האלוקית המלאה בעם ישראל, המביאה עמה את הניצחון במלחמה, ואת המשך התקדמותנו שלב אחר שלב אל הגאולה השלמה.

כעת, עם כניסתנו לשלב הזה של המלחמה ושל התיקון, ראוי שנביט שוב אל אחינו, כל בית ישראל, אלו המסכימים איתנו ואלו החושבים אחרת, וכפי שיום יום אנחנו מתפללים וזועקים על אחינו הנתונים בצרה ובשביה ואנו מצפים לשובם במהרה, כך נקרא אל הקב"ה להופיע וללוות אותנו אל הניצחון במערכה הזו, ויתקיים בנו במהרה "עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ" (במדבר יג, ל).