בחיים ישנם מאורעות, שבזמן ההתרחשות שלהם הם נתפסים כאסון נורא, ורק לאחר זמן, כאשר רואים את התמונה הכוללת, מתברר שאותו מאורע קשה וכואב היה חלק חשוב במהלך של ישועה גדולה.
לזה מצטרפים מאורעות רבים, שנתפסו בזמן אמת כ'סתמיים' או כאירועים נקודתיים, ורק לאחר זמן מתגלה שכל אחד מהם היה חלק מ'פאזל' א-להי גדול. אז מתברר תפקידו החיוני של כל אחד מהם ביצירת התמונה הגדולה.
בימים ההם
כך היה במגילת אסתר. כאשר אסתר נחטפה לביתו של אחשוורוש, זה נתפס על ידה ועל ידי מרדכי כאסון אישי גדול. איש מהם לא יכול היה להעלות על דעתו איך אירוע כואב זה ישנה את פניה של ההיסטוריה היהודית. כך גם מאורעות סתמיים כמו הסירוב של ושתי לבוא למשתה השיכורים של אחשוורוש ומזימתם של בגתן ותרש, שעד היום אנו לא מבינים מה הביא את מרדכי לחשוף אותה. המינוי של המן האנטישמי נתפס גם הוא כסכנה גדולה, וגזרת ההשמדה הביאה ל"צום ובכי ומספד, שק ואפר". נדידת שנת המלך, הגעת המן בזמן הקריאה בספר הזכרונות על מרדכי, חרבונה שהצביע על העץ שהמן הכין למרדכי בדיוק בזמן שחמת המלך בערה בו - כל זה השתלב בתוכנית הסדורה והמתוחכמת של אסתר להפיל את המן.
כל התהליכים הללו התנקזו לשני תאריכים: הראשון שבהם הוא לא אחר מאשר כ"ג בסיוון!!!, שבו "נתן המלך ליהודים... להיקהל ולעמוד על נפשם". והשני, כמובן, הוא יום המלחמה וההצלה בי"ג באדר. כל זה הביא בסופו של דבר לחידוש הבנייה של בית המקדש השני.
בזמן הזה
מלחמה זו, שאנו נתונים בה כבר קרוב לשנתיים, יש בה מאפיין מאוד דומה. כאז, כן היום, ביקש המינאי הרשע "להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים, מנער ועד זקן, טף ונשים ביום אחד". תוכנית אחת הייתה הפעלתה של "טבעת האש", שבה תכננו לתקוף אותנו מכל הכיוונים: מעזה, מלבנון, מיו"ש, מערביי ישראל, מתימן, מסוריה, מעיראק, וכמובן - מאיראן. תוכנית שנייה הייתה הטלתה של פצצה גרעינית. בזמן אמת לא יכולנו להבין שהחולייה המרכזית בפאזל, שהתחילה בפירוק של "טבעת האש" הייתה ביום האסון הגדול של שמחת תורה תשפ"ד. הצורר מעזה, ימ"ש, קיווה שכל האחרים ילכו בעקבותיו; וזה לא קרה. יותר מזה. מה הביא את סינוואר ימ"ש לפתוח בהתקפה? הקרע הלאומי סביב הרפורמה במערכת המשפט. הקרע הזה נתפס כמסוכן, ואכן היה מסוכן מאוד. עכשיו מתברר שכפי הנראה, גם הוא היה חוליה חשובה בפאזל הא-להי.
המחדל הנורא, שעוד ייחקר ויופקו ממנו כל הלקחים הנדרשים, אף לו היה תפקיד חשוב בהתרחשות. בעקבות זה זכינו לפרק את טבעת החנק חוליה אחר חוליה, גם אם לא בצורה מושלמת: עזה ולבנון, סוריה ותימן, ערביי ישראל וערביי יו"ש, ולבסוף - ראש התמנון, איראן. האסון בשמחת תורה אילץ אותנו להבין שעלינו לגדוע כל איום באבו. ירי הטילים מלבנון ומתימן אימן ושיפר את מערך ההגנה האווירית שלנו. חיסול ראשי החמאס והחיזבאללה הביא את איראן לירי תגובה שתקיפת התגמול עליו חשפה את חולשת מערכי ההגנה שלה ופירקה אותם.
האילוץ לתקוף בתימן אימן את הטייסים שלנו "על רטוב" בתקיפה רחוקה, ונפילתה הפתאומית של סוריה נתנה את ההזדמנות לפתוח 'מסדרון אווירי' בדרך לטהרן. לצד כל זה התחלף השלטון בארה"ב. כל אירוע, בזמן שהתרחש, עמד בפני עצמו. מאורעות אלה הצטרפו להשקעה העצומה של המוסד, אמ"ן וחיל האוויר בהכנות המדוקדקות למבצע הבלתי אפשרי שפתח את התקיפה באיראן. וכמובן - לגבורה האדירה של חיילי צה"ל ו"אנשי הצללים" של השב"כ והמוסד. כל חלקי הפאזל הללו מצטרפים לתמונה אחת גדולה, שעדיין לא ניתן לראות את כולה.
מחשבות
אנו נמצאים במלחמה הארוכה בתולדות מדינת ישראל. היא נפתחה כמו מלחמת יום הכיפורים, ובאופן הרבה הרבה יותר כואב וטראומטי. היא תסתיים, כפי הנראה, כמו מלחמת ששת הימים, אבל בכפל כפליים. שתי המלחמות הללו שינו את פני המדינה. אין לי ספק שהמלחמה הזאת תיצור שינויים כבירים בהרבה; ולא רק במדינת ישראל. לבנון משתנה. סוריה עברה מהפכה. איראן עומדת להשתנות. המזרח התיכון משתנה במהירות, ועוד נראה שינויים בעולם כולו - שינויים שכרגע אין לנו אפשרות להעריך את אופיים.
נקווה ונתפלל, ואף נפעל - בעוז ובענווה גדולה - כדי שכשם שניסי מגילת אסתר הביאו לבניית הבית השני, כך מאורעות השנים הללו יביאו להקמת הבית השלישי. הר בית ה' יינשא בראש ההרים, וכל הגויים יכירו בכך ש"מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים".