ראש חודש תמוז תשפ"ה יקבע בע"ה לדורות כיום הלל והודאה על מבצע "עם כלביא". בראשי חודשים אנו אומרים את תפילת ה"הלל" עקב ההתחדשות של הלבנה (הירח). השמש מייצגת בתורת הסוד את הבורא, מקור האור והחיים; ואילו הלבנה מייצג את הבריאה.
חז"ל מתבטאים ש"הלבנה מקטרגת", בכל חודש נדמה שאור הלבנה פחות והולך, בעולם שלנו ישנם מקטרגים ופסימיים, אולם בראש חודש אנו רואים שהאור שוב מפציע. ראש חודש תמוז נופל השנה בין שתי פרשיות של מקטרגים - המרגלים מצד אחד, וקורח ועדתו מצד שני.
דורות עוד יסופר על הימים הללו כיצד עם כלביא יקום וכארי יתנשא. אבל המקטרגים (שמאשימים את מי שעומד מולם שהוא "מפלג" ו"בעל מחלוקת") יספרו לנו שבעצם התקיפה באיראן לא הצליחה; וגם אם היא הצליחה זה לא יכפר על השביעי באוקטובר שהיה כידוע "באשמתכם", ואתם "אוכלי מוות"; ו"ביבי אשם" וכו'.
לא משנה כמה ינסו לקטרג ולפלג - ישנו רווח נצחי שאף אחד לעולם לא ייקח מאיתנו: מה שהתרחש בשנים עשר הימים המופלאים ברוחה של האומה; דורות של אמונה, מאמצים ומסירות נפש של יהודים התנקזו למבצע שירשם בדפי הנצח של עם ישראל.
ההשלכות יהיו בהתאם: לפנינו תקופה של שגשוג בטחוני, כלכלי ובעיקר רוחני. התודעה הציבורית כעת היא בריאה לאין ערוך משהייתה לפני חרבות ברזל והיא זו שניצחה ב"עם כלביא". עם ישראל הבין, בדרך הקשה לצערנו, שהדרך היחידה היא בחיבור לשורשים, ללאומיות ולאבינו שבשמים; והשאר עוד יסופר בתולדות ישראל.
חודש נפלא. ימים מופלאים לפנינו.
הרע עבר, הטוב יתגבר, בעזרת ה'.