צריך לפקוח עיניים - לראות את גודל הניסים ולא להתייחס אליהם כמובנים מאליהם או כמתרחשים סתם כך, בדרך הטבע.
בפרשת קורח משה רבנו אומר בפירוש: "אִם־בְּרִיאָה יִבְרָא ה' וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת-פִּיהָ" (במדבר ט"ז, ל') - פתיחת פי הארץ היא בריאה חדשה, לא דבר טבעי. מדוע יש להדגיש זאת? הרי עם ישראל חי אז במדבר במציאות ניסית: מים יוצאים מבארה של מרים, מָן יורד מן השמים, ענני כבוד מקיפים אותם, ואם מגיע אויב מתקיים בו "ה' יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן" (שמות י"ד, י"ד).
מדוע יש להדגיש, אפוא, את הנס הגדול שבפתיחת פי הארץ? יש להשיב, שבתוך כל המציאות הזאת - העם פשוט מתרגל אל הניסים. אנשים מתרגלים, ומפסיקים לראות את הפלא שבדבר. העם חי יום יום מכוח ניסיו של הקדוש ברוך הוא, ובכל זאת מתעוררת מחלוקת על דרכי ההנהגה. יש שמבקשים כהונה, יש שמתלוננים על העיכוב בכניסה לארץ זבת חלב ודבש, והתחושה היא שטרם הגענו אל המנוחה ואל הנחלה.
ולכן יש צורך באזעקה: רגע, הולך להתרחש אירוע אדיר - הופעת דבר ה' של פתיחת פי הארץ, היורד אל עומק האדמה ונושא בכנפיו מעשה שלא נראה כמותו. משה פוקח את עיני העם לראות בריאה חדשה.
חז"ל אומרים (אבות ה', ו'): "עשרה דברים נבראו בין השמשות", ואחד מהם הוא "פי הארץ". כלומר, גם היכולת של האדמה לפעול בשליחותו של הקדוש ברוך הוא, לא רק בהצמחת צמחים אלא גם במתן עונש לרשעים - נבראה מראש, כחלק מהחיבור העמוק שבין ששת ימי המעשה לבין השבת, בין הגלוי לסמוי.
רעידת אדמה היא מאורע טבעי. אבל אדמה שפותחת את פיה, נפרעת מן הרשעים ונסגרת - זו בריאה חדשה (כדברי הרמב"ן כאן פס' ל). זו קריאה של הקב"ה אל העם, העולה מן המציאות עצמה.
המהר"ל מפראג (בפירושו "דרך חיים" על מסכת אבות שם) ומפרשים נוספים מדגישים כי הזמן שבו נבראו הדברים הללו, ערב שבת בין השמשות, מסמן את המעבר: מחול לקודש, ממעשה להתבוננות. "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד - וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת" (שמות לד, כא). השביתה עוסקת בהתבוננות, במנוחה ובהכרת המטרה, כפי שאנו אומרים בתפילת ליל שבת: "תַּכְלִית מַעֲשֶׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ".
המבט הזה שמשה מבקש להנחיל לעם ישראל - נכון גם לנו. גם אנו רואים ניסים יום-יום: קמנו מהמכה הנוראה של שמחת תורה, יצאנו למלחמות - בעזה, בלבנון, בסוריה וכעת במערכה המדהימה באיראן - והקדוש ברוך הוא פותח את האדמה, שולח מטוסים מארצות הברית שחודרים לעומק האדמה ומשמידים את הרשע.
ניתן לייחס כל זאת לדרך הטבע: שירותי מודיעין מצוינים, טייסים מאומנים, יחסים בינלאומיים, פצצות חכמות, עוצמתה של א.ימפריה. אבל זה דבר ה', בהופעתו האדירה במציאות. אנחנו פשוט התרגלנו. התרגלנו לכך שעם ישראל שב לארצו אחרי אלפיים שנה. התרגלנו לניצחון במלחמת העצמאות. התרגלנו לתשועות מלחמת ששת הימים.
אבל זה לא מובן מאליו. אלו ניסים. "נִסֶּיךָ שֶׁבְּכָל־יוֹם עִמָּנוּ" - ניסים שמלווים את עם־ישראל לאורך כל תהליך התחייה. גם הנס שבו עם ישראל קם, נלחם, זוכה לסיוע בינלאומי - שמגיע עד עומק האדמה - הוא חלק ממהלך אלוקי של 'להיפרע מן הרשעים'.
כל זה כבר נברא - בערב שבת בין השמשות. הדברים מחכים לעם ישראל שיבחר להופיע. הכול שם: במערך החיבור שבין ששת ימי המעשה לבין השבת, בין עשייתנו לבין תכלית העולם.
כשאנחנו זוכרים זאת - אנו רואים את הניסים יום יום, מודים שוב לקדוש ברוך הוא, על התהליך בכללו ועל ההצלה הנוכחית, מוסיפים פרקי תהילים בתפילותינו, ומתפללים אליו שימשיך ללוות אותנו - עד לניצחון במערכה הנוכחית, עד שובם של אחינו החטופים, ועד הגאולה השלמה.