הרב חגי לונדין
הרב חגי לונדיןצילום: באדיבות המצולם

תגגלו קצת במרשתת סביב הקיץ הקודם ותראו את הכותרות של ערוצי התבהלה: "תרחיש עלטה" שיתרחש במידה והחיזבאללה יחליט לתקוף שבו נישאר ללא חשמל 72 שעות ו"כבר אי אפשר יהיה לגור פה"; מעבר לכך, הנשיא החד והמבריק ביידן - שהולך בוודאות להיבחר לקדנציה נוספת - הולך להטיל עלינו אמברגו נשק; ואיראן מאיימת לפתוח ב"מלחמת השמדה" אם ישראל תעז לתקוף את לבנון (יש כותרות אגב שלא השתנו: "חייבים להיכנע לחמאס בעזה כי זו מלחמה פוליטית של ביבי" ו"זהו הקיץ החם ביותר אי-פעם").

עכשיו תשוו למציאות כיום.

חודש תמוז הוא החודש שבו הימים הם הארוכים ביותר. חודש שבו האור זורח בעולם. בספר יחזקאל מסופר על הנביא המתהלך בירושלים ורואה את "התועבות... אשר בית ישראל עושים". בין השאר נפגש הוא עם "נשים יושבות מבכות את התמוז" - אליל בעל עיני עופרת, אשר דרך עבודתו הייתה על ידי הבערת אש בסמוך לו, מה שגרם לאשליית דמעות-בכי הזולגות מעיני הפסל. דווקא שהאור זורח בעולם יש פוטנציאל לבכיינות.

בֶּכִי מגיע כאשר מתקיים מפגש עם מציאות 'גדולה' כאורה הבוהק של השמש - מסך יורד, העיניים מתלחלחות ומתכסות בערפל, נוצרת אפשרות להתכנסות פנימית המסייעת לקלוט את האור העצום. כאשר נפגשים עם מציאות רגשית הגדולה ממידותינו - מגירות העיניים דמעות. יש אור גדול שמופיע בתקופה שלנו, אור כל כך גדול שגורם לנו לבכות - השאלה אם זהו בכי של ייאוש או של תקווה? אנחנו נהיה מאלו שבוכים מרוב אושר.

"כה אמר ד' צבאות צום (חודש) הרביעי... יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים" (זכריה ח).