1. באוטובוס לצפון, עם הילדים, פתחתי את ה'שוטנשטיין'. ניסיתי ללמוד את ההספק היומי בגמרא ולנצל עד תום את יתרונות התחבורה הציבורית.
כשילדי הקט הציץ מהמושב שמאחוריי - התוכנית נגוזה והוחלפה במצווה אחרת: ללמד את בני תורה. עוד אני מנסה לגבש מילותיי כך שמסכת 'שבת' תובן גם לילד - פנה אליי נער מהספסל הסמוך. "מה אתה לומד, גמרא?", שאל. קלטתי איך תוך כדי דיבור הוא שולף כיפה מכיסו ומטיב על אחורי ראשו בהחבא וראיתי סיפור אנושי. "כן", אמרתי. התוכניות ללמוד עם הילד נגוזו והוחלפו בשיחה נדירה עם נער יהודי אקראי שהיה צריך אותי ואני אותו.
2. בתחילה שאל על הגמרא, אחר כך סיפר שהיה באיזה סיום מסכת לעילוי נשמת קרוב משפחה. בהמשך, גילה שלא מזמן עבר לבית ספר 'לא דתי' ודווקא 'כשלא לוחצים אותו' - זה גורם לו להתחבר לשמור שבת ולהתחבר ליהדות. הוא "לא סופר אף אחד" בבית ספר ה'לא דתי' וחי את חייו היהודיים.
יש לו אפילו בטלפון אפליקציה שהוא שומע דרכה שיעורים בגמרא, אבל הוא רוצה לדעת ללמוד גמרא בעצמו. המלצתי לו על הסרטונים שלי בגמרא ועל אפליקציה חדשה. אחר כך סיפר גם על הפאן שלו; רכבים בעלי שני גלגלים. הזדהתי. לבסוף התעייף מהשיחה, הטיב אוזניות לראשו ושקע במצולות תוך כדי שאני שוקע במצולות אחרות, בגללו.
3. כשנער עוזב בית ספר המוגדר 'דתי' ועוזב ל'לא דתי' ודווקא שם הוא מצליח להתחבר - זה אומר דרשני ועשוי להישמע כמו כישלון של 'החינוך הדתי'. דא עקא, שאפשר להבחין פה דווקא בתנועה מרתקת. בעבר הלא רחוק, היה ביננו סוד כאוב: רבים מדי נפלו בין הכיסאות בחינוך הדתי. לפעמים דווקא בגלל שהיהדות, למרבה האבסורד, לא נחוותה אצלם כמשהו שאפשר להתחבר אליו.
הם היו זורקים את כל החבילה שניסו ללמד אותם על בסיס תחושות ילדות עלומות שנבטו אצלם במשך שנים לגבי מה ששונן באוזניהם, יותר מדי זמן, כ'יהדות'. לפעמים הייתה להם 'משנה פילוסופית מסודרת' לגבי 'דתיות' ולעיתים סתם היה קשה להם. כך או כך, הם מצאו את עצמם 'מחוץ למגזר' ולא בגלל שהם היו בו אי פעם וחוו אותו נכון (!) - אלא כי לא השכלנו להשתמש בכל כך הרבה שנות חינוך כדי להעביר להם את הדברים נכון וטוב.
4. הזמנים משתנים, כנראה. בסיפור הנ"ל, הבחור בחר להתחבר ליהדותו מתוך רצון פנימי (גם נגד החברה בבית הספר ה'לא דתי' וזה - מדהים. ההבנה הפשוטה, בעיניו, היא שבית ספר 'לא דתי' - לא אומר שאני 'לא דתי'. זה ש'לא הסתדר לי עם הדתיים' - לא קשור לכלום. לפני הכל, יש אלוקים בשמים, תורה ומצוות. אוהו, כמה שהתובנה הזאת פשוטה. היא תמיד הייתה שם, אך הדור הנוכחי זכה גם להגיע אליה ולשתות ממנה. עכשיו רק נותר להתפלל שהוא יהיה חזק. כל הזמן מול השפעת החברה המתבגרת מסביבו. ואמרו אמן.
הכותב הוא עורך תוכן ומגיש סרטונים וטקסטים, מוזיקאי, יוצר הסרטים "מדריך למתבונן האמיץ" (זמין כעת לצפיה ללא עלות!), "אבא עם אלוקים" ו"רווק עם אלוקים".