מלחמות סיחון ועוג
ידוע ומפורסם הסיפור על תייר מארצות הברית שבא לנפוש בארץ וכאשר תכנן לחזור לארצות הברית בא להיפרד מהרב קוק זצ"ל.
אמר לו הרב קוק אולי הגיע הזמן להשתקע בארץ. אמר לו היהודי מתוך נימוס צריך לעשות חשבון. אמר לו הרב קוק שעם ישראל בדרכו להיכנס לארץ ישראל נלחם נגד סיחון מלך חשבון. כדי לזכות להיכנס לארץ ישראל צריך להרוג את החשבון. אלוקים ברא את האדם ישר והמה חפשו חשבונות רבים. ברגע שהאדם מנטרל את כל חשבונותיו הוא חוזר להיות ישר, כאשר חלק מהישרות היא החיבור הנשמתי עם ארץ ישראל.
ואם בסיחון עסקינן הרי אחרי המלחמה בסיחון אנו פוגשים את מלחמתם של ישראל בעוג מלך הבשן. זכיתי להיות בקידוש הודיה אותו ערך הרב שמעון בן ציון לרגל הצלתו מטנק בוער במלחמת שלום הגליל. בדבר התורה הסביר הרב שמעון בן ציון מכך שהקב"ה אמר למשה שלא יפחד מעוג אנו מבינים שאכן משה פחד. מדוע משה פחד מעוג? הסביר הרב שמעון בן ציון.
שאחרי ממלכת סיחון היה עם ישראל צריך להיכנס לארץ ישראל ממזרח למערב. ואילו ממלכת עוג הייתה מצפון למקום בו היה אמור להיכנס עם ישראל. חשב משה רבנו הרי ממלכת עוג היא לא במסלול הכניסה לארץ ישראל אם כן אולי כאן לא תהיה לנו כאן סייעתא דשמיא. אמר לו הקב"ה אני מסיע לעם ישראל לא רק בדרכו לארץ ישראל, אלא כל מלחמות ישראל הם מלחמות מצווה והן זוכות לסייעתא דשמיא.
ובחזרה לחשבון - הנהגת הקב"ה בעולם
על כן יאמרו המושלים בואו חשבון (במדבר כא, כז). אחרי שהרגנו את החשבון האישי הגיע הזמן לעשות חשבון אמיתי ביחס להבנת הנהגת הקב"ה בעולם. לפי פשט הפסוקים עולה שחלק מסיחון היה שייך בעבר למואב ונכבש ממואב על ידי סיחון. עם ישראל הצטווה שלא להילחם נגד מואב.
אם כך יוצא שלולא שסיחון כבש חלק ממואב, הרי שחלק זה לא יכול היה להגיע לידיהם של ישראל. הקב"ה רצה שחלק זה אכן יגיע לישראל והוא סובב את המלחמה של סיחון במואב, ולאחר מכן את נצחונו המוחץ של ישראל על ממלכת סיחון.
אנו לומדים מכך שלעולם, כמו שלימדנו הרב קוק, ישנה מגמה, והעולם כל הזמן מתקדם והולך. וכאשר ישנם קשיים שמפריעים לעולם לצעוד ולהתקדם, הרי שהקב"ה דואג שההתקדמות תבוא לידי ביטוי בדרך אחרת.
הדוגמה הבולטת ביותר היא שחרור ירושלים. עם ישראל לא עשה את המאמצים הנדרשים לשחרר את העיר העתיקה בזמן מלחמת השחרור, וגם במלחמת ששת הימים לא היה בתכנון לשחרר את מקום המקדש והעיר העתיקה, אולם לקב"ה היו תוכניות אחרות וברוך השם כנגד רצון מנהיגנו ירושלים בשלמותה חזרה אלינו.
ברוך השם נשמנו לרווחה וחשנו את משק כנפי ההיסטוריה במלחמה כנגד הצורר האירני. אמנם קצת מאוחר, אבל בסופו של דבר עם ישראל בראשות ראש הממשלה מר בנימין נתניהו עשה את מה שצריך לעשות.
דומה היה שעם ישראל מפחד לתקוף באירן, וגם לגבי הציבור הייתה כאן הפתעה מוחלטת לא רק מההישגים הנפלאים, אלא גם מעצם היציאה למלחמה. קרוב לוודאי שהסיבה שעם ישראל בסופו של דבר תקף את ראש הנחש היה בגלל אסון שמחת תורה. לולא ההבנה שאיום בסופו של דבר יכול להביא לתוצאות הרסניות אין מספיק מוטיבציה להיכנס להרפתקאות. כאשר הכל הולך על מי מנוחות דומה שהמתקפה על אירן לא הייתה יוצאת לפועל. דומה שלקב"ה ישנם דרכים משלו לסובב את העניינים.
ודבר זה מביא אותנו לחבל עזה ולגוש קטיף. הקב"ה מדריך אותנו לפעול למען גאולת ישראל וזה אומר להקים ישובים פורחים שכולם מלאים בתורה, אמונה, צדק, צדקה וחסד. לא די שבשנים האחרונות עם ישראל לא פעל דיו כדי ליישב את הארץ ולעודד את רוח ההתיישבות והחלוציות, אלא שעקר את גוש קטיף.
ישנה מגמה אותה מוביל הקב"ה בעולם, והיא כיבוש הארץ וחיזוק ההתיישבות. הקב"ה כביכול באסון שמחת תורה אומר לנו אני מסובב הכל כדי שתחזרו לגוש קטיף וגם שתיישבו את עזה, למרות שמבחינתכם, אלו הרוצים רק שקט הדבר לא עולה על הדעת. נכון שישנה בחירה חופשית ואפשר לזרוק את המתנה הגדולה שהקב"ה נתן לנו, אולם שום דבר לא יעזור. בסופו של דבר ארץ ישראל לכל מרחביה תהיה מיושבת לתפארה כולל חבל עזה וכולל העיר עזה עצמה.