עונת עצומות המחאה התעוררה מחדש. קבוצות יהירות מתלכדות יחדיו על מנת לפרסם את מחאתן או התנגדותן למהלך כזה או אחר של הממשלה או הכנסת, תופעה שהיתה נפוצה בעבר.
העיתון שנהנה מכך במיוחד הוא כמובן "הארץ". בתשלום? - לא בטוח. הן עיתון זה מזדהה עם כל מחאה נגד הממשלה שנואת נפשו. ולא רק הממשלה, גם נגד הציבור ברובו.
ביום שישי למשל, כוכב עמודי החדשות היה לא אחר מאשר ה"עיתונאי" ישראל פריי. היאך מעיזים לעצור לחקירה את הלז, שעלז על נפילת חמישה מלוחמינו ברצועה? - קובל העיתון במאמר מערכת וקובע: "זוהי חציית כל קו אדום בשמירת חופש הביטוי והאכיפה בררנית על רקע אידאולוגי"...
מודעה אחת, בעמודו הראשון של העיתון, עניינה החלטת ועדת הכנסת להמליץ למליאת הכנסת להדיח את ח"כ איימן עודה. עשרות לשעברים מן הממשלה והכנסת פונים בזעקה אל המחוקקים: "זהו תקדים מסוכן, אם ייחצה הקו האדום הזה, יוסרו כל החסמים, עתיד הדמוקרטיה בידיכם ממש"... אנשי השמאל והמחאה מרבים להשתמש בביטוי: "חציית קו אדום". מוציאים תיסכולם.
אל חשש. עודה לא יודח, לא יימצאו 90 החתימות (שלושה-רבעים מכלל 120 חברי-הכנסת) שיצביעו כנדרש בעד אקט דרמטי שכזה. אחד שכן יצביע בעד (אלא אם לא יעמוד במילתו) הוא יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד: "אני תומך בהדחתו של עודה בגלל סדרת התבטאויות בלתי נסלחות - ובראשן ההשוואה בין החטופים הישראלים למחבלים והאמירה 'עזה תנצח' בשעה שישראל נלחמת באירגון טרור רצחני. לדמוקרטיה יש חובה להגן על עצמה, ובתפישתי עודה, המסרב לחזור בו, חצה את הגבול".
ניפנוף בביטוי "איום על הדמוקרטיה" היה מאז ומתמיד נשקו האחרון, חסר התוחלת, של מחנה "המדינה שלנו", שניספחו אליו עתה כמה "שמות" שהיו בעבר בליכוד, נהנים בחיק האופוזיציה לנתניהו. ניפנוף ב"דמוקרטיה", במיוחד במצב שנתונה בו מזה כשנתיים המדינה הדמוקרטית היחידה במזה"ת, לא רק שהוא מעוות, אלא מצטייר בעיני שכנינו כאחת מחולשות ישראל, שיש לנצלה ולתוקפה.
אנחנו גאים בהיותנו דמוקרטיה - הפעם בלי מרכאות - אבל אין פירושה אנארכיה, איש הישר בעיניו יתבטא - במקרה זה איימן עודה, וזאת בניגוד לשבועת הנאמנות שלו למדינה, ובתמיכה באויביה. נבחרי העם חייבים - לפחות הצהרתית - להוקיע את הח"כ, שאינו מסתיר מעל בימת הכנסת אליה נבחר את דעותיו הבוגדניות.
אפילו בדמוקרטיה צרופה ישנם סייגים. תופעה בלתי נסבלת כזאת אין לעבור עליה לסדר היום. ולא - זה לא צעד נגד החברה הערבית בכללותה. רוב אזרחי ישראל הערביים נאמנים למדינתם.
בעיתון, התומך במדינה פלסטינית ומאשים את ישראל בפשעים נגד האנושות, פורסמה מודעה נוספת, הפעם של "קהילת המשפט בישראל". פורסמה בעוד עיתונים. "אזעקת אמת" - מצהירים חותמיה, ח"כים, משפטנים, יועצים, אקדמאים, מהממשלה ממשרדי עורכי דין גדולים ועשירים. מתנגדים להחלטת הממשלה להדחת היועמ"שית, ומגדירים אותה כ"בלתי חוקית".
"מדורת השבט" של חלק לא קטן מגורמי המשפט בהווה ובעבר התלכדו יחד בעצומה אחת, שבה הם מביעים חרדתם "לעתידה של מערכת המשפט, תקשורת חופשית והדמוקרטיה הישראלית". שוב - ניסיון נואל להכתים את ישראל, שלא כפי הגדרתה, כמדינה לא דמוקרטית באמת.
אין צורך להכביר מילים על עו"ד גלי בהרב מיארה, שהגיעה לתפקיד כמעט משום מקום, הפכה לגורם הדומיננטי במדינה, מתנשאת על כל מערכות השלטון. אפילו מי שמינה אותה, אז שר המשפטים גדעון סער, מסתייג לחלוטין מהתפקיד הדורסני שהיא ממלאת בימים אלה, עד כדי מניעה מהממשלה כמעט כל יכולת לתפקד ביעילות, ועוד בתקופה כה רגישה.
כבר דובר רבות על מהות תפקיד היועץ המשפטי. כמשפטן-על, הוא אכן אמון על שלטון החוק, עומד על המשמר כדי שהרשות המבצעת לא תחרוג מהחוק. כיועצת-על, תפקידה של היועמ"שית לסייע לממשלה, לא להקשות עליה ויהי מה. בבחינת יקוב הדין את הממשלה, כפי שנוהגת ברוב יוהרה בהרב-מיארה.
כל יום שבו היא נשארת בתפקיד, ניזקה עולה על תועלתה. מקשה על הממשלה שלא לצורך, בוודאי בתקופה שבה הדרג המדיני-ביצועי-צבאי מנהל את המערכה הקריטית בכל החזיתות, למען ביטחון המדינה. אגב, גם על מודעה זו חתומים אותם שני שרי משפטים לשעבר, שהיו מבכירי הליכוד.
ולא הזכרנו מודעות קודמות, חתומות בידי ציבור חותמים קבוע ומתוסכל, נגד מינויו של אלוף (מיל') דוד זיני לראש השב"כ. כי הרי מה חשובים ביטחון המדינה ותיפקוד השב"כ לעומת ההתרסה נגד כל צעד שנוקטת הממשלה הנבחרת? עצומות עלייך, ישראל הדמוקרטית. הנייר סובל הכל.