את התחושה הצורמת של החלטת החרדים לפרוש מהממשלה על רקע חוק הגיוס במקביל למתן הידיעה על נפילתם של שלשה בחורים קדושים וטהורים הי"ד בעזה אי אפשר לטאטא.
זה אמיתי, וזה כואב. אנחנו מייחלים ליום שבו אחינו החרדים ישתוקקו לשרת בצבא ולמלא את המצווה היקרה הזו של עזרת ה' מיד צר, מה שיביא, חוץ מתוספת חיילים לצבא, גם בהכרח לצבא הרבה יותר יהודי והרבה יותר קדוש. ווין ווין סיטואיישן.
אבל עד שזה יקרה, אי אפשר שלא להשתגע מהתמימות הדתית לאומית שהפכה לראש החץ במאבק נגד החרדים. השימוש של השמאל בסוגיה הזו לטובת הפלת הממשלה שקוף מידי, והתכנית של השמאל להפיל את הממשלה, לעצור את המלחמה ולתת לחרדים את מה שהם רוצים, שהרי אז עם עצירת המלחמה ממילא יצטרכו פחות חיילים, כתובה בענק, הכל גלוי, הכל שקוף, הכל על השלחן.
גם אני הקטן משרת במילואים ומאז פרוץ המלחמה הייתי הרבה יותר בעזה ובלבנון מאשר בבית. לאחרונה, באופן די מחשיד יש לומר, קמו עשרות ארגוני אנשי מילואים עלומים שמשום מה המכנה המשותף ביניהם הוא בערך אחד: ניסיון לגייס אותי ושכמותי, בעל כרחנו ובלי ששאלו אותנו, למטרת הפלת הממשלה.
כל חוק שהוצג הפך מיד לחוק השתמטות, גם חוקים שברור שכל ממשלת שמאל אחרת הייתה מעבירה בלי הנד עפעף ובכיסוי תקשורתי אוהד וכותרות על חוק היסטורי. הכל פה שקוף, הכל ברור, ורק במגזר לא רואים רחוק ולא רואים שקוף.
גיוס החרדים חשוב. אבל בחייאת, הניצחון במלחמה, הכרעת החמאס וכמובן השבת אחרוני החטופים חשובים הרבה יותר. הרבה הרבה יותר. מדברים הרבה בשם הנופלים על הדרישה לגייס חרדים, כאשר הסיטואציה הזו בעיקר לוקחת אותנו למקום ברור של עצירת המלחמה שהמשמעות היא העיקר שהם נפלו לשווא.
פשוט שאלו את עצמכם שאלה פשוטה - האם המאבק בחרדים מקדם את המטרה הזו או מרחיק אותה. כיון שבעיני התשובה ברורה, פלוס הידיעה הפשוטה ששום גיוס חרדים המוני לא יגיע בעקבות כל הסחל'ה הזה, ממילא המשמעות היא שמה שאנחנו עושים לעצמנו הוא בעיקר ירייה ברגל, או סוג של ניתוח חירום לחמאס, שניה לפני שהוא מתפגר.
בואו תהיו ריאליים: האם עוד אלף או פחות אלף חרדים שיתגייסו מחר לצבא, שרבים מהם מן הסתם לא יהיו קרביים ממילא, ישנה משהו למלחמה הזו? האם המאבק הזה כפי שהוא מתנהל בכלל יכול להביא סוג של תוצאה כזו? האם באמצעות חוק אפשר לגרור אנשים לבקו"ם ולהפוך אותם ללוחמים מקצועיים?
את המוטיבציה של אדלשטיין ללכת ראש בראש עם החרדים אפשר לנתח - אולי שמור לו מקום אצל בנט, אולי הוא נהנה להיות זה שיפיל את ראש הממשלה, אויבו הפוליטי. זה פחות משנה כרגע - כך או כך - את הגב והתמיכה הוא מקבל בעיקר מהמגזר ממנו הוא בא שמפמפם לו פעם אחר פעם לא לוותר ולא להתפשר על שום קוצו של יו"ד, סוג של מקצועיות דתית לאומית - להרגיש הכי הכי עם, ולהישאר בסוף בלי כלום.
אחים יקרים, הכאב בסוגיה הזו מובן, הוא ברור, הוא מוחש. זה לא רק העניין הזה של הקלה בנטל אנשי המילואים והסדירים, שזה אפילו החלק הפחות חשוב כאן. זה בעיקר הרצון להרגיש שאחינו החרדים מבינים את גודל השעה, מבינים שאלו לא ימים רגילים ושעם ישראל נלחם כעת את מלחמת עצמאותו השנייה. אבל עם כל הכאב, את האמצעי אסור להפוך למטרה ולשבש את היוצרות. גיוס החרדים הוא אמצעי, המטרה היא ניצחון במלחמה.
החרדים עצמם גם מתים להפסיק את המלחמה, ולשמאל גיוס החרדים הוא אמצעי והמטרה כמובן הפוכה - עצירת המלחמה והפלת הממשלה, הסדר לא באמת משנה. אתם באמת רוצים להיות חלק מזה? האם הטהרנות, הדרישה לשלמות, העמידה העקשנית על העקרונות תעמוד לנו כאשר לפיד, גנץ, יאיר גולן ובנט יעמדו שם בראש הספינה וישכחו באחת את השותפות הדתית לאומית למען הפלת ממשלת הימין? רק חשבו על כך, כי לא נותר הרבה זמן להחליט.