97 שנה מפרידים ביניהם. האחד ניצב איתן על רגליו, חיוך גדול שפוך על פניו. הוא לא רק זקן חברי לח"י החיים עימנו עד 120, הוא גם המתנדב המבוגר ביותר בצה"ל.
זהו עזרא יכין, שהגיע כמדי שנה בשנה לאזכרה למפקדו, יצחק שמיר ז"ל, ביום חם במיוחד בחלקת גדולי האומה בהר הרצל. השני ספון בעגלתו, נולד רק לפני חודש וחצי, מוקף בהוריו ואחיו. נין נוסף לשולמית ויצחק שמיר, בן נוסף לנכדתם מיכל דיאמנט, מנהלת העמותה להנצחת לוחמי חירות ישראל.
תחת שמש קופחת "נפגשו" השניים ביום ששי, יחד עם עוד עשרות אנשים, בני המשפחה, כמה מוותיקי לח"י, עוזריו ויועציו של שמיר בלשכת ראש הממשלה ה"היא", ועוד כמה בודדים שזוכרים ומתגעגעים, סביב חלקת הקבר, למרגלות מצבת האבן הרבועה, שחורה, במלאת 13 שנה לפטירתו ו-14 שנה לפטירתה.
הפעם כיבד את האזכרה בנוכחותו יו"ר הכנסת אמיר אוחנה ולצידו ישב השר זאב אלקין, והיו שם גם יאיר שטרן, יורם אטינגר ודוד חיים, הרצל מקוב ושמוליק סלבין, דורי יונגמן וחיים עמר, הרב יוסף גערליצקי איש חב"ד ובנו, וכמובן - איך לא - ציון דעוס הנהג המסור ואיש הסוד, שחילק ורד אדום לכל אחד מבאי האזכרה.
חברי כנסת מהליכוד? - רק אחד מהם טרח להגיע, ח"כ אושר שקלים, וגם שר לשעבר, בני בגין.
יו"ר הכנסת נשא ראשון דברים: "כשחושבים על יצחק שמיר, עולה לנגד עינינו דמות לוחם המחתרת האמיץ; אדם שלא חשש להילחם למען תקומת עמו והגשמת חלום הדורות, תוך סיכון עצמי רב. שר החוץ, שכונן פריצות דרך ביחסים הבין-לאומיים עם מדינות רבות עוצמה כמו סין, הודו וברית-המועצות ,ראש הממשלה העומד כסלע איתן אל מול לחצים בין-לאומיים ואתגרים ביטחוניים.
"עולה לנגד עיני גם דמות יושב ראש הכנסת, שפתח את שערי משכן הכנסת בפני נשיא מצרים סאדאת, וניצח על קבלת הפנים הממלכתית ומלאת ההדר הבית"רי, שהפכה מלחמה לשלום. ממרום מושב יושב-הראש העביר את ההצבעות הדרמטיות על הסכמי קמפ דיוויד והסכמי השלום עם מצרים, כשהוא נאלץ להתעמת עם עצמו והשקפותיו כמו גם להתמודד עם התנגדויות והפרעות מצד חבריו לרעיון, לדרך ואף למחתרת."
אלעד שמיר הנכד דיבר על "הכוח שבאמונה בלב", כביטויו של הסבא, לאמור, לא נתקיים בלי שיהיה בתוכנו הבסיס החיוני של אמונה בצדקתנו, בזכותנו. "אני לא רק נכד, אני גם לוחם, ובעוד ימים ספורים אני יוצא לסבב שירות חמישי בלבנון", העיד אלעד על עצמו. "השבנו לאויבינו כגמולם. בשאון הקרב, כולנו אחים, יחד במשימה להגן על ישראל, אבל שיח מפלג רק מחליש אותנו. כשאני חושב על סבא, המוטו שלו היה 'ויעשו כולם אגודה אחת'. הוא מנע בגופו מלחמת אחים ויזם את האחדות הלאומית".
מיכל דיאמנט הנכדה דיברה על היגון והגאון שהיו מנת חלקנו בשנה וחצי האחרונות, היגון - 7 באוקטובר, הגאון - 13 ביוני, הניצחון על איראן. גם היא דיברה על הצורך בהסכמה לאומית רחבה כדי לשרוד, וקבלה על כך ש"מנהיגינו אינם מובילים להסכמה רחבה".
ההתרפקות על זיכרו של יצחק שמיר אינה רק נחלת המעטים שבאים ביום השנה לתת כבוד והוקרה למנהיג שהיה "כסלע איתן". דבריו - כפי שאמר ח"כ אוחנה - "ממשיכים להאיר את דרכנו ולהוות מפת דרכים למדינת ישראל גם כעת", כשהוא מצטט מנאום ראש הממשלה ביום העצמאות תשל"ט:
"בין מהלכי השלום מזה ומבצעי מלחמת מגן מזה, מזדקרת בבהירות מופלאה דרכו של העם היהודי בארץ ישראל, דרך רבת סיכונים אך ישרת לב, דרך חצובה בסלע ההכרה ההיסטורית: למדברים שלום - מושטת היד בכנות, בידידות, בנכונות, בפתיחות ובנדיבות, ולבאים להצמיתנו ולהשמידנו - מושט ללא היסוס אגרוף הברזל המבטא את רצון החיים של עם עייף מטבח בניו והנאלץ להלום ולהכות בלי רחם באויביו, אשר הינם גם אויבי החיים והשלום".
עוד זמן-מה התרפקו הבאים על זיכרם של יצחק ושולמית, לא לפני שזרים כיסו את מצבותיהם והקהל שר את שני ההימנונים: "חיילים אלמונים" ו"התקווה".