המעלילים בזדון

באחרונה סיימתי את תפקידי כחבר הנהלת יד ושם. במשך 12 שנה הייתי שותף (קטן) לפעילות החשובה הנעשית למען שימור זיכרון השואה, תוך כדי צעידה עם הזמן, והפעלת טכנולוגיות חדשניות.

זו היתה תקופה שבה התרחבה מאוד הפעילות החשובה להנצחת ששת המיליונים ומאות הקהילות שהוכחדו בידי השטן הגרמנו-נאצי.

יד ושם עבר בשלום את מתקפת הטילים מאיראן ביוני שעבר, כשהפעיל צוות החירום להגנת האוספים ב-12 ימי המלחמה. כך למשל, נעשה פינוי חירום של יצירות המוזיאון לאמנות השואה אל המרחבים המוגנים במשכן האוספים החדש, התת-קרקעי. עם סיום המלחמה הושבו היצירות למקומן בבטחה.

אבל לא רק טילים מאיראן איימו על יד ושם. בימים האחרונים מוסד הזיכרון לשואה ולגבורה מותקף מכיוון אחר. את איראן מחליף עיתון "הארץ". מתקפתו על כל מה שקשור למלחמתה הצודקת של ישראל בטרוריסטים מעזה, מלבנון, מתימן, מאיראן ובתוך יו"ש, לא פסחה גם על יד ושם.

העיתון, ששם לו למטרה יומיומית להציג את "פשעי ישראל" בשלל כותרות, תמונות ומאמרים - ובכך מלבה את אש השנאה ליהודים ולמדינתם - אינו מוציא מכלל ביקורתו החריפה את יד ושם. מאמרים בעיתון משווים את שואת העם היהודי למה שהוא מכנה - "חרפת רעב" בעזה. מה שנעשה לעם היהודי על אדמת אירופה, עושה ישראל לערביי הרצועה, כך מפמפם ביטאונו של שוקן.

במסגרת קמפיין "הרעב בעזה", קורא מאמר אחד להקים "יד ושם בעזה", או כפי שהכותב, האיש רב עלילות-הכזב אורי משגב: "מטורפים שכמותכם - לא ריביירה תקום בעזה, יום אחד יקום על חורבותיה 'יד ושם' בערבית".

אבל הרעיון הזה הוא כאין וכאפס לעומת כותב אחר, שידוע בטינתו זה מכבר ליד ושם ולישראל. מדובר בפרופ' דניאל בלטמן, המופקד על מוזיאון השואה "מטעם" שיקום בוורשה. מה טענתו הפעם ליד ושם? כמה חוקרים, מספר בלטמן, פנו בדרישה ליד ושם, ש"יפרסם גינוי פומבי להתבטאויות שקראו במפורש להשמדת עם" בעזה.

"תחום העיסוק שלנו הוא השואה, רק השואה", מצטט מאמרו את תשובתו הנחרצת של דני דיין. ואז פותח הכותב במתקפתו הבזוייה: "כאשר מוסד הנצחה כיד ושם בוחר לשתוק, הוא כבר איננו מוסד של זיכרון, הוא נעשה מוסד של צדקנות והכחשה... שתיקה כזו אינה נייטרליות, היא שותפות".

כל המאמצים להשוות את הנעשה בעזה - עם כל הצער על אלפי הקרבנות, רובם חפים מפשע - לשואה שלנו, הם עיוות מוחלט של האמת. וכי יהודי אירופה ניסו להשמיד את גרמניה, וכתוצאה מכך הגרמנים פעלו להשמדתם? וכי היו ליהודים האומללים בקהילותיהם מי שיגנו עליהם? וכי אין לעם היהודי כיום מדינה וצבא שנועדו לאבטח את קיומנו כאומה עצמאית במולדתה? וכי ישראל לא עקרה עצמה בהתנדבות מחבל עזה על כל ישוביה המשגשגים, בתקווה הזוייה שמעתה לא תהיה סיבה לתקיפתנו? הנשמע כדבר הזה שמדינה מתגוננת תספק בו בזמן לאויביה סיוע מ"כל טוב הארץ"?

וכי 1,200 נרצחים - שלא לדבר על 900 חללינו במלחמה שמתקרבת לסיום שנתה השניה - אינם סיבה מספקת להשמדת האויב האיסלאמי-נאצי, שקם עלינו?

החמאס שפתח במלחמת שמד - גם אנשי "הארץ" לא היו נמלטים משמד מתוכנן זה, אילו צלח - הוא האחראי לכל ההרוגים ברצועה, להרס העצום ולהתנפלות על משאיות הסיוע. הוא האחראי לטרור הרצחני בהמונים הנתונים לשליטתו. מנהיגים בעולם, ובראשם נשיא צרפת המתאסלמת, ניזונים קודם כל מן התעמולה הזדונית שמספק להם "הארץ" בשפע. ואכן, בתעמולה שקרית חמאס ניצח אותנו.

ההשוואה בין האסון ההומניטרי בעזה לשואת העם היהודי, והדרישה שיד ושם יכיר בכך שבעזה מתרחשת שואה, נועדה לבזות את המוסד שמבצע מלאכת קודש, תודעתית, חינוכית, הניצחתית, של אחד הפשעים האיומים ביותר בתולדת האנושות.

אני גאה על שנות התנדבותי ביד ושם, על מפעלי ההנצחה החדשנים שהוקמו בזמן זה בקמפוס שלו: בית האוספים התת-קרקעי, תיאטרון "לגעת בזיכרון", חזיון אור-קולי בבקעת הקהילות, מרכז חינוכי בעיר הבה"דים בנגב, תחילת תיכנון מוזיאון דומה בנוף-הגליל, העשרת האוספים מהארץ ומהעולם, הגברת המחקרים, הכנסים וימי העיון, הוצאה לאור של ספרי עדות ומחקר, והיד ושם עוד נטויה.

יד ושם נלחם בהכחשת השואה ובגימודה, גם באלה מתוכנו ששמו להם למטרה להאדיר בזדון את האסון בעזה ולהשוותו לגדול באסונות שפקדו את עמנו. יד ושם פועל להגברת זיכרון השואה גם בקרב לוחמי צה"ל, המשטרה ושאר זרועות הביטחון - ובכך תורם לחיזוק המוטיבציה של גיבורינו במלחמתנו שאין צודקת ממנה, להגנת שלומה וביטחונה של מדינת ישראל.