כמה פעמים קרה שבעקבות שיחת טלפון קצרה, או מילה שנאמרה בדייט משהו בך התכווץ כאילו מישהו לחץ על כפתור ישן שנמצא בדיוק במקום הפגיע ביותר ותחושות של עלבון, דחיה וקצת כעס עלו כלפי הצד השני.
אבל לרוב, זאת לא הייתה כוונתו. זה לא הוא שפגע אלא הפצע הפנימי שהתעורר.
למעשה בזוגיות הערך העצמי עומד למבחן.
"תשעת הימים" ובעיקר הסיפור הידוע של בר קמצא, שבא בשוגג לאירוע שלא היה רצוי בו, גורש בבושת פנים ואף אחד מהנוכחים לא קם למחות, מוכיחים זאת. גם אנחנו לעיתים מגרשים מתוכנו "אורחים לא רצויים": קול פנימי שאומר "אני לא מספיק יפה", "אני לא שווה" "הוא יותר מוצלח ממני ולא ירצה בי". כשאנחנו לא מקבלים את עצמנו באמת כל פידבק מהצד השני נחווה כאיום.
לדוגמא: "הוא לא חזר אליי?" כנראה אני לא מעניינת אותו.
"היא נשמעה קרירה?" כי אני לא מספיק מושך.
כל ביקורת קטנה נחוות עבורי כסימן של כישלון אבל זו פרשנות אוטומטית, לא מציאות. זו תגובה של ילד פנימי שנפגע בעבר ולא המבוגר שמחפש זוגיות בריאה בהווה.
וכך קשר עם פוטנציאל זוגי גבוה לא מתממש.
ד"ר סטיבן הייז, טוען שדווקא כאשר אנו לומדים לקבל את "האורחים הבלתי רצויים", הקולות והמחשבות האלו כנוכחים ולא כאמת, אנחנו משתחררים מהשליטה שלהן. להפסיק לצפות שיאהבו אותי, אם אני בעצמי לא בוחר בי. מחקרים מראים כי קבלה עצמית וחמלה עצמית. הם משתנים מרכזיים שיוצרים זוגיות טובה מאפשרים בחירות מדויקות יותר, ויכולת עמידה מול כאב ודחייה. תקיפה, מניעה או אכזבה.
בימים של חורבן הבית כדאי להתבונן על הבית הפנימי ללמוד לזהות את הביקורת שבתוכי, מבלי לנסות "לתקן" את עצמי כל הזמן. להגדיל את היכולת לנשום ולשאול: האם יש בי את היכולת לאהוב את עצמי גם כשכואב?
בפעם הבאה שבשיחת הטלפון או בדייט עולה הקול שאומר "אני לא מספיק שווה" כדאי לעצור ולשאול: "האמנם"?
מה בעצם הקול הזה מנסה לשמור עלי מפניו? האם אפשר לראות אותו כ"אורח" שבא להזכיר לי משהו ועלי להשיבו לידי ולא לסלקו, כדי שאוכל לרפא? ואולי אם קמצא ובר קמצא היו בוחרים שניהם לפעול מתוך חמלה עצמית גם הסיפור היה נגמר אחרת בבניה ולא בחורבן.
שירלי והל מאמנת לזוגיות כחלק מנבחרת המאמנים של פרויקט 252
מקומות אחרונים בכנס השנתי של פרויקט 252 >> כרטיסים מכאן >>