נשאלתי האם אני באמת בטוח שאנו נמצאים בעיצומה של גאולה. תשובתי הייתה שלאור הסימנים שאנו רואים בעינינו כמו חזרת ישראל לארצו, שחרור ירושלים, קיבוץ גלויות, ארץ ישראל נותנת פירותיה בעין יפה.
מרבית חיילי ישראל יוצאים לקרב תוך כדי קריאת שמע ישראל - אין לך קץ מגולה מזה.
מסתבר שאנו נמצאים בעיצומה של גאולה, ואכן אני יכול להעיד על עצמי שאני חי את האמונה שמדובר בתקופה של גאולה. אולם אם אתם שואלים אם אני בטוח בזה, הרי התשובה שלי תהיה שאיני בטוח בכך. ואפרש את דברי.
ידועה אמרתו של מרן הראי"ה קוק זצ"ל שמוטב שאכשל באהבת חינם ולא אכשל בשנאת חינם. מתוך הדברים עולה שיתכן שאהבה אותה הוא מפגין כנגד פורקי עול מישראל היא טעות, אבל עדיף טעות כזאת מאשר טעות הפוכה - שנאת אלו שמן הראוי היה לאהוב אותם, שזה דבר הרבה יותר חמור. מתוך הדברים עולה שגם הרב קוק לא בטוח במאה אחוז שהוא צודק.. הקב"ה נתן שכל ישר לאדם שמכון אותו לעשות מה שבעיניו הוא רצון הקב"ה, אבל בשום פנים ואופן האדם אינו יכול להיות בטוח שהוא צודק במאה אחוז.
מו"ר הרב צבי יהודה זצ"ל, היה רגיל לצטט את דברי הגמרא והביאור שלהם במסכת שבת (פרק במה מדליקין לא.), שם הגמרא מביאה את הפס' "והיה אמונת עתיך חסן ישועת חכמת ודעת יראת ה' היא אוצרו" (ישעיה לג, ו). הגמרא מביאה שם שכאשר האדם עולה לבית דין של מעלה, שואלים אותו מספר שאלות. אחת השאלות היא האם ציפית לישועה. והרב היה מזכיר בהקשר לשאלה של ציפית הישועה, את דברי הר"ן (שם) 'ציפית להתקיימות דברי הנביאים בימיך'. אדם חייב לראות איך העולם מתקדם. כיצד העולם נעשה טוב יותר. אדם שמסתכל בצורה פסימית או אפילו בצורה אדישה על העולם הוא אדם ששמחת החיים שלו תלויה בספק.
אמנם לא ניתן בשום פנים ואופן לטעון על בעלות מלאה על האמת, אולם בסוגיה שלנו לגבי עיצומה של גאולה, אפשר לומר דבר אחד פשוט. גם אם מבחינה אמיתית, דבר, שכאמור, פחות מסתבר, אנו לא נמצאים במציאות של גאולה, הרי מי שלא מרגיש את התחושה של עיצומה של גאולה הוא אדם מסכן. רק תחושה חזקה של מציאות של גאולה נותנת לאדם מוטיבציה לפעול ולעשות. אדם שמרגיש שאנו נמצאים בעיצומה של גאולה, מגלה בקרבו באופן טבעי כוחות רעננים ומשמעות הרבה יותר עמוקה של חיים.
אנו נמצאים 20 שנה לגירוש מגוש קטיף. אנו זוכרים את המאבק הנחוש של הציבור בפשע הנורא הזה. היו רבנים מפורסמים שאמרו ביחס לעקירה מגוש קטיף: 'היה לא תהיה'. רבים ביקרו את הרבנים הללו שהרי בסופו של דבר התרחשה עקירה, אז למה אתם מבטיחים דברים שלא מתקיימים.
מבקרים אלו אינם מבינים את הנקודה המרכזית כאן. לא רק שאמירה זאת: 'היה לא תהיה' היא אמירה נכונה, אלא היא אמירה הכרחית. ואולי נאמר הפוך ישנה בעיה הפוכה של מי שלא אמר משפט זה. משפט זה בשום פנים אינו יכול להתפרש כהבטחה שהרי מי בא בסוד ה', אלא מדובר בקריאה של מנהיגות. ברוך השם נוכחנו בתקופה הקשה הזאת אלו כוחות מיוחדים התגלו בקרב הציבור בעיקר בקרב בני הנוער.
תוך ימים ספורים הקים הנוער יישוב שלם - שירת הים וזאת רק דוגמה. המתיישבים היוו סמל ודוגמה לנחישות וערכיות שלא היו יכולים לצאת לפועל מתוך מצב רוח מדוכדך. ייאוש וחוסר אונים אינם אופציה. נכון שבסופו של דבר העקירה התבצעה, אולם את האמונה העזה ואת כוחות החיים שהתגלו במאבק לא ניתן לקחת. הפוטנציאל הערכי הנפלא שיצא את הפועל עתיד עוד לתת פירות מתוקים בעתיד.
לולי הבנה זאת שהמאמץ חשוב יותר מהתוצאה אי אפשר להבין את דברי רשב"י (ירושלמי תענית ד, ה) שהעיד על כך שרבו רבי עקיבא אמר על בר כוכבא שהוא מלך המשיח. כיצד אפשר לומר דבר כזה, אחרי שהמרד נכשל. מעדות זאת של רשב"י עולה, שלא כמו המקובל, שישנו דבר חשוב יותר מהתוצאה. התוצאה הסופית של מרד בר כוכבא הייתה אמנם אסון כבד, חורבן טוטאלי, אולם הדבר המרכזי שהתרחש במרד בר כוכבא, והוא העיקר, היה מאבק נחוש מלא אמונה. רבי עקיבא כינה את בר כוכבא משיח, כיוון שזיהה בו מנהיג שיודע כיצד להוציא לפועל מחייליו כוחות של אמונה ומסירות שאין להם גבולות.
בסופו של דבר כולנו גם יודעים שמשברים גורמים לצמיחה ואין ספק שהפשע הגדול הזה של העקירה גרם לרבים להבין שכך אי אפשר להמשיך וחייבים לקחת את מושכות ההנהגה לידיים. עם הכוחות שהתגלו בגוש קטיף ובצפון השומרון המשימה הזאת היא בהחלט ברת ביצוע גם בטווח הקרוב.