כולנו למדנו לדקלם מגן הילדים שהחורבן היה בגלל "שנאת חינם". בהתאם לזאת, בימים לקראת ט' באב, המסר התקשורתי הוא: אדוני הארץ יחתמו על הסכמי אוסלו, יגרשו מתיישבים מגוש קטיף, יאיימו בסירוב פקודה, יקראו ללוחמים "אוכלי מוות", יצטרפו לקמפיין "הרעב בעזה" - ואילו אתם תשבו איתם בכנסים על "אהבת חינם" כי אחרת יחרב הבית...
הימים הללו נגמרו! ראשית, מי שידייק בדברי חז"ל (יומא דף ט) על שנאת החינם בסוף ימי בית שני יראה שהטענה היא כנגד אלה ששנאו בלא סיבה ("חינם"). כיום, ישנם אנשים מסוימים במדינת ישראל שקנו בכסף מלא את העוינות כלפיהם.
שנית, "לא חרבה ירושלים אלא בשביל שנאת חינם" היא רק סיבה אחת מיני רבות. במסכת שבת (דף קיט) מונה הגמרא לא פחות משבע (!) סיבות עבורן חרב הבית, שחלקן פחות ערב לחיך הפרוגרסיבי, למשל: "לא חרבה ירושלים אלא בשביל שחיללו בה את השבת" או "לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הוכיחו זה את זה".
אולי כיום הסיבה בה"א הידיעה לחורבן היא: "לא חרבה ירושלים אלא בשביל שהושוו בה קטון וגדול". בכל ערך קיימת נקודת אמת אבל הפיתוי לשוויוניות מטשטש את המדרג בין הערכים השונים - בין קטון לגדול, בין הפרט ובין הכלל - ויוצר חורבן: למשל ההשוואה בין חייהם של עשרים חטופים לבין חייה של אומה שלמה; בין ליטוף ממדינות זרות לבין בטחונה של המדינה; בין לייקים זמניים לבין אמת נצחית.
אם נחרבנו ונחרב העולם עימנו בגלל טשטוש בין קטון לגדול, ניבנה ויבנה העולם עימנו בגלל החידוד בין קטון לגדול.
שבת שלום וצום מועיל.