למרות שישנן סיבות רבות לחג ט"ו באב, הוא התקבע בעיקר כיום של אהבה זוגית. אהבה היא מציאת החן הפנימי בין בני הזוג, כדברי חז"ל ש"חן אישה על בעלה".
יש מחלוקת ידועה: "כיצד מרקדין לפני הכלה? בית שמאי אומרים כלה כמות שהיא; בית הלל אומרים: כלה נאה וחסודה". כאשר בני זוג מוצאים חן אחד בעיני השני - זו האמת הפנימית שמנחמת אותנו גם אם המציאות הגלויה משדרת אחרת.
פרשת ואתחנן מתארת שמשה רבנו מתחנן לפני ה' להיכנס אל ארץ ישראל אולם נענה בסירוב. המלה תחנונים נגזרת מהמילה חן. במבחן המציאות הגלויה משה לא זכה להיכנס לארץ אולם מציאת החן בארץ ישראל גילתה את האמת הפנימית והמנחמת שרוחו עומדת לצידנו.
אנו כעת בשבע שבתות הנחמה. בית המקדש אינו בנוי עדיין בגלוי אולם הנחמה היא שכל תפילה בנתה קצת מבית המקדש בלב שלנו.
אנו מציינים עשרים שנה לגירוש גוש קטיף שלכאורה התפילות והאהבה לא ניצחו את הרשע הגלוי; אולם הנחמה היא שהאמת הפנימית נבנתה בצורה מפותלת גם מכך (נקודה למחשבה: אם לא היה הגירוש גם מן הסתם לא היה השביעי באוקטובר ואז מדינת ישראל לא הייתה מתגלגלת למצב בו היא מוצאת את העוז וההזדמנות להשמיד את הגרעין האיראני).
בין כה וכה, הנחמה תגיע גם בגלוי: בסוף כל אחד ימצא את זיווגו; משה רבנו ישוב אלינו; נשוב לגוש קטיף והמקדש יבנה. כולנו עוד נתנחם בידי המנחם בחודש מנחם-אב.
ט"ו באב שמח ושבת שלום.