תמצית דבריו של ברל'ה קרומבי. בפרספקטיבה של עשרים שנה, בצד הביקורת מדרך ניהול המאבק של המועצה שהותיר טעם מר, כעס רב, ותסכול אצל רבים מבני הנוער, צדקו ראשי מועצת יש"ע בהובלת מאבק בלתי אלים ובכך יתכן ונמנעה מלחמת אחים. זאת ועוד, ה'רוח הכתומה' שמנעה מלחמת אחים ניצחה.
ראיה לדבר, בממשלת ישראל משובצים שרים בכירים, שנטלו חלק במאבק, ועתה הם שותפים בכירים בניהול המדינה. עוד חיזק את דבריו, בהשוואת צורת המאבק בגירוש למאבק ברפורמה. אלו האחרונים נקטו באלימות הן בחסימות באיילון והן בסרבנות הטייסים. במבט לאחור אכן הצליחו ה'קפלניסטים' לבלום את הרפורמה, אך מאבקם כשל, המחאה התדלדלה פלאים. מנהיגי המחאה מוקצים אף בתוך מחנה השמאל, ואילו המאבק בגירוש הניב אמפתיה לציבור המתנחלים.
באהבה ננצח? הויכוח שקורע את הימין כבר 20 שנה - ארנון סגל וברל'ה קרומבי באולפן ערוץ 7
למאמרי קדמה התדיינות ארוכה ביני לבין ידידי ברל'ה, שבסופם, הודה במקצת לחלק מהדברים ולחלקם לא, והאמת והשלום אהבו. דבריי לקמן הם מעין סיכום דברים לדידי, ואת הדברים היותר חשובים ברצוני לחלוק עם הקוראים.
מקובל בפי אנשים כי 'לא העכבר גנב אלא החור'... למרות זאת, ראוי לומר דברים כהווייתם ה'עכבר' -הפושע, היוזם, והמבצע היה אריק שרון רוה"מ, שגנב את קולות בוחריו. מועצת יש"ע, בלי רצון וללא כוונת זדון סללה את הדרך ואפשרה את ה'חור' לביצוע המזימה וכדלקמן.
קשה לעשות דיון בשאלות 'מה היה אילו'. על כל תרחיש, שבטבעו נשען על 'הנחות יסוד מוצקות', כביכול, ניתן להביא תרחיש הפוך, שאף הוא נשען על הנחות יסוד 'מאוד מוצקות', וחוזר חלילה. טוען ברל'ה כי אם הייתה ב'גוש' התנגשות אלימה בין הצדדים, הדבר היה עלול להתדרדר למלחמת אחים.
לעומתו יטען הטוען, כי מלחמת אחים עלולה להתרחש (רק) כאשר שני הצדדים נאבקים על עיקר אמונתם זה בכה וזה בכה. ומי היא אותה אוכלוסייה שבנוכחותנו בגוש קטיף פגענו בעיקר אמונתה?! המחלוקת האם האחיזה ביש"ע הינה בגדר כיבוש משחית או בגדר מצוה מטהרת, מלווה אותנו קרוב ל - 60 שנה! ולא מצאנו צל צילה של מלחמת אחים בעקבותיה.
אפילו את משבר רצח ראש הממשלה צלחנו (בשן ועין) ללא מלחמת אחים. האם ההחלטה האישית של אריק שרון לגרש יהודים, היתה מוציאה את השמאל לרחובות, אם המתנחלים היו נאבקים בכוחות הגירוש באופן אפקטיבי? האם החילים שנטלו חלק בגירוש, היו ששים אלי קרב להשיב מלחמה שערה עד שפוך דם, כדי לקיים את גזירת הגירוש ,נוכח התנגדות המתנחלים?! אתמה. האם סביר כי תושבי הגוש או השבחי"ם למיניהם היו פותחים באש לעבר חיילי צה"ל?! הבל הבלים! האם יתכן ירי נקודתי, הפוך, מצד חילים (שהפנימו את רוח המפקד) ? לענ"ד, בהחלט כן! (כדוגמת הירי היום...), האם יש סיכוי שירי כזה היה מוביל למלחמת אחים? התשובה, חד משמעית - לא! הכל ספקולציות, לכן איני רואה טעם לדון בהן.
הבעיה העיקרית - ההתנהלות בכחש וברמייה
ברל'ה מפרגן לראשי יש"ע וטוען, החשש למלחמת אחים היה אמיתי - לגיטימי לחשוב כך, אך לא בזה עיקר העניין. הקצף שלי על ברל'ה נובע מרֵהַבִּילִיטַציה של המהלך, במיוחד, נוכח ההליכה הפתלתלה של יש"ע, הכחש כלפי הציבור שנתן בהם את אמונו, בעוד אלו רימו אותו בדעה צלולה. מניין שואבים מנהיגים את היהירות ואת החוצפה להוליך שולל?! מניין הפטרונות המתנשאת והוודאות, כי רק מחאה אדיבה ומנומסת תאחה את הקרע, ואילו 50.000 שבחי"ם שיגדשו את ה'גוש', וסירוב הפקודה שאליו קרא ר' אברום שפירא זצ"ל יפרק את הצבא ואת הממלכה? שמא, הקרע היה נמנע מראש, אילו הישובים היו נשארים על כנם?
כשלנו, כשלון חרוץ!
עוד טען ברל'ה במאמרו (ובדברים שבע"פ): "ה'כתומים' ניצחו, הרוח ניצחה!"
הצלחה או כשלון נמדדים ונגזרים מיְעדִים שהוגדרו מראש. לדידי, כמי שזכה לרכז את הפעילות של מטה 'יהודי לא מגרש יהודי' היעד היה הצלת גוש קטיף וצפון השומרון. לדאבוננו, ה'רוח' לא ניצחה. גוש קטיף וצפון השומרון חרבו. נכשלנו! התפכחות והודאה בכשלון הינו שלב הכרחי בתיקון. אבוי לנו אם נהפוך את החושך לאור.
'בריא ושמא בריא עדיף'
כלל תלמודי עתיק מלמדנו, כי 'בריא ושמא - בריא עדיף'. נעזוב את החששות הספקולטיביים הרחוקים, ה'שמא', ונתמקד בנזקים הוודאים שנגרמו - ליחידים, לקהילות, ולמדינת ישראל - כתוצאה מהגירוש, שיצא לפועל ב'עזרתה האדיבה' של מועצת יש"ע. סימנתי את העזרה במרכאות, כיון שהסיוע של המועצה לא נבע מרצון לממש את הגירוש, חלילה, אלא שתפיסותיה הממלכתיות אנסוה להצטרף בעל כורחה למהלך הנורא. אף למועצת יש"ע, ראוי היה כי תעדיף את ה'בריא' על ה'שמא'.
נזקי הגירוש הוודאיים של ממשלת ישראל ושל מי שעמד בראשה, בקצירת האומר ממש:
- פגיעה נפשית (ולעיתים אף פיזית, מחלות קשות ל"ע) עמוקה במתיישבים, ערעור התא המשפחתי (שכלל לצערנו גם גירושין ועוד) והחרבת מפעל חייהם, פגיעה קשה בפרנסתם וגזל רכושם.
- פגיעה אנושה במרקם הקהילות של עשרות ישובים, שנרקמו במשך עשרות שנים.
- פגיעה ממשית בבטחון מדינת ישראל, הסתלקות צה"ל ב'התנתקות' מהרצועה, ניתקה את צה"ל ממקורות המידע ואיפשר את בניית מערכת התת-קרקע של החמאס, ואת חימוש הצבא הטרוריסטי, בכמויות אמל"ח בלתי נתפסות ובאפשרות ליצורו. הסוף ידוע...
על אף ההבטחות של שרון והבוז כלפי מי שחשב אחרת, ידע כל בר בי רב, כי בטחון לא יצא מהמהלך. החשש לא היה ספקולטיבי, התוצאה היתה ידועה ורשומה, בחרט ברזל על הקיר - "אל תתנו להם רובים!". הסכם אוסלו המדמם היה ההוכחה הניצחת.
הנזקים הישירים והעקיפים - שחלקם עדינים ומופשטים, אך אינם ספקולטיביים - שנגרמו על ידי מועצת יש"ע ששיתפה פעולה עם כוחות הגירוש:
- הסיוע למכונת הגירוש גרם בעקיפין לפגיעה חמורה בבת עינה של ההתיישבות. לא די לה שלא הצילה את גוש קטיף וצפון השומרון, אלא כרתה, בבלי דעת, את הענף עליו ישבה. מועצת יש"ע סברה כי בסיוע 'כריתת האיבר' מצילה היא את הגוף כולו... 'ספקולציה', כבר אמרנו?
כשרומסים צבור, זה לא מעורר אמפטיה אצל הפוגע, אדרבה, זה מעודד אותו להמשיך לפגוע. לא עברו ימים מועטים, ושוב הונפה חרב הגירוש והפעם על עמונה. זכורה גם תכנית ה'התכנסות' של אולמרט, שלא יצאה לפועל בגלל כשלון מלחמת לבנון השניה ובחסדי שמים.
החורבן, לימד את כלל הציבור ובמיוחד את ברי הפלוגתא החריפים שלנו משמאל כי הותרה הרצועה, אפשר לפגוע בבית העין ודבר לא יקרה. לענ"ד, ובמאמר מוסגר, לא רחוק בעיני כי קו אחד נמתח מאותה רמיסה ב'התנתקות', לדריכת הנשקים על תושבי יש"ע וירי חי על נערי גבעות.
- במעגל הרחב יותר, פגיעה חמורה בקול הצלול של ציבור המתיישבים באמירה העקרונית לזכותנו הפשוטה על ארצנו הקדושה.
- להבנת הסעיף הבא אקדים הקדמה קצרה: 'מדינה' היא המצע המשותף המאפשר חיים משותפים ומערכת יחסים הדדית בין קבוצות שונות על אף פערים אידיאולוגים גדולים. הצורך ברגישות ובוויתור נכון בכל מקום, ונכון הוא כפליים במדינת ישראל המקבצת אל תוכה מארבע קצוות תבל אחרי 2000 שנה פערי אמונה, תרבות ואורחות חיים שונים בתכלית.
- רגישות, משמעותה - כי על אף ההבנה הפשוטה, שכדי לקיים חיים משותפים על כולם לוותר על חלק מעקרונותיהם ומתאוותיהם - אין לרוב טכני מזדמן לנצל את כוחו כדי לפגוע בבת-עינו של המיעוט. פגיעה בצפור-הנפש היא למעשה קריאה לפירוק ה'חבילה' כולה - "איש לאֹהלך ישראל". כך התבטא בזמנו ח"כ יוסי שריד על רעיון הטרנספר. ביום שבו תנתן הפקודה הבלתי מוסרית הזו, אבד טעם לקיומה של מדינת ישראל, מנגד, כ'תמונת מראה' עמד מפעל ההתיישבות של גוש אמונים.
בגירוש ובסיוע לו, הופר האיזון העדין והשברירי בין ימין ושמאל (במובן הרחב של המושגים). העמדה התורנית-מוסרית הארץ ישראלית - ערך המוסף הענק, שהביא ציבור המתיישבים האידיאולוגי לציבוריות הישראלית הכללית - ספג מכה אנושה. אגב, ו'בכלל מאתים מנה', 'אמתחת המתנחלים' כללה וחיזקה גם את האתוס הציוני הקלאסי, שגם הוא נפגע בגירוש. החולשה לא התבטאה רק בצד המעשי כשציבור שלם הפך ל'אסקופה נדרסת', הנזק הכבד והמהותי יותר, שקשה לכמת אותו, הוא המסר שעבר בסב-טקסט - ההתיישבות והאחיזה בארץ איננה עוד 'צפור-הנפש' בבת עינו של הציבור האמוני. [אזהרת 'ספקולציה' - האם אין במאבק של השמאל ברפורמה המשפטית ביטוי חד וכואב במיוחד להפרת אותו איזון שהזכרתי?]
- הפגיעה בהיבט הפנים מגזרי. ההתיישבות, בזכות מו"ר הרב צבי יהודה בעמידתו הנחושה - (בתמונה המפורסמת ברוג'יב, אוחז בגדר התיל ואומר 'תירו בי') - עיצב את דמותו של הצבור הדתי לאומי, והגדיר את נקודת התחיה שלו. מכאן צמחו הישיבות האולפנות המכינות מכאן צמחה תחושת השליחות, זקיפות הגֵו והנכונות להוביל את הכלל. בעמידתו הבוטחת שידר הרצ"י לעם כולו "קום וחיה!"
הציבור הד"ל קם לתחיה רוחנית ומעשית, כשהוא קובע 'סדר יום חדש'. לדאבוננו, במבחן הגדול על לב לבו של המפעל של הצבור הדתי לאומי, כשל הצבור תחת הנהגתה של מועצת יש"ע, "דודי חמק מן החור" והוחמצה השעה לשנים רבות.
- הסיוע של מועצת יש"ע לכוחות הגירוש פגע גם בפסיקת הרב שפירא זצ"ל, ובעקיפין נפגע האמון בכל ההנהגה התורנית ובראשם הגדול שבכולם. נדגיש, הפגיעה היתה מהותית ועקרונית, שכן ברור, כי השיתוף פעולה עם כוחות האכיפה, שנבע מהחשש ממלחמת 'איש באחיו' סתר את פסק הרב שפירא זצ"ל שמשום מה לא חשש לחששם.
- בהמשך ישיר לשני הסעיפים הקודמים: לא נוכל להתעלם מהשבר הגדול (כאשר מועצת יש"ע, בכפר מימון, מביאה את הציבור ל'נקודת רתיחה' ומאחורי הגב הרחק מעין הציבור מבשלת קנוניה שתמוסס את כל הלהט), מעגלי הכאב והכעס לא נעצרו בפגיעה באמון הצבור בהנהגתו המעשית והתורנית, תחושת הבגידה נגעה ב'כיסא הכבוד', ורבים רבים הפנו עורף לאמונתם, והשליכו את הכל אחר גֵוום.
- נחזור על העיקר. ברית כרותה בין בני זוג. דומה לה מעט היא הברית הכרותה בין רב לתלמיד ובין ציבור לנציגיו. לב ליבה של הברית היא הנאמנות! הנאמנות היא חווית העומק הקושרת בין אנשים בקשר שאינו תלוי בדבר, אלא בנאמנות עצמה. ה' כורת ברית עם אברהם אחרי שהוא מוצא את לבבו נאמן לפניו (נחמיה ט, ח).
הפגיעה באמון, ב'עמוד השדרה', טלטלה את כולנו, מ'למטה עד למעלה'. ילדים בהוריהם, תלמידים ברבותיהם וציבור במנהיגיו. האם נזכה לשמוע חרטה, מנציגי מועצת יש"ע?
ירידה צורך עליה - קמנו ונתעודד!
למרות הנזק הגדול, לא אלמן ישראל. בעקבות הרמייה הגדולה של מועצת יש"ע, וכנראה דווקא בגינה, הבין הציבור הד"ל והוסיף לקח, לא לבטוח בנדיבים, גם בנדיבי אמת...
החסידות לימדה, כי העיקר היא 'עבודה בכֹּח עצמו'. עברו שנים, וב"ה, הציבור התאושש. שלא כדברי ברל'ה, לא בכדי דווקא האנשים שהובילו קו תקיף, בניגוד ליש"ע, משמשים היום כח"כים ושרים בכל המפלגות. כפטריות אחר הגשם, צמחו עשרות ארגונים ימניים שאינם סמוכים ל'שולחנו של איש'. רשתות חברתיות, ערוצי תקשורת, ארגונים פרטיים הנוגעים בכל מִנעד פעילות הימין: משפחה, חברה, משפט, פוליטיקה, בטחון ועוד היד נטויה.
בהיבט ההתיישבותי, אחרי מאבק עיקש של ישיבת חומש, ב"ה, חזרנו לחומש ולאביתר וכעת לצפון השומרון. ועתה 'חדשים מקרוב באו לא שערום אבותינו'... לטובה. ההתיישבות משנה פניה עם אסטרטגיה אמיצה ורעננה בדמות מפעל הגבעות והחוות המשתלט במהירות על כל המרחב. נערים צעירים מעצבים מחדש את מפת ההתיישבות, משרטטים בעקשנותם ומסירותם מפות חדשות...
"חזק ונתחזק בעד עמינו ובעד ערי אלוקינו וה' יעשה הטוב בעיניו"!.