ראשית, ברצוני להדגיש את אהבתי הרבה והערכתי העמוקה לרב מרדכי נגארי על מאמרו "אי אפשר לצאת למלחמה ללא הסכמת רוב העם".
דבריי נכתבים מתוך יראת כבוד, ומתוך רצון כן לדון לגופו של עניין. אני מודע לכך שגם לרב, יש בני משפחה במעגלי הלחימה ואף שכל בן משפחה, והדברים נכתבים בכאב משותף ובתקווה לדיון פורה.
1. על הצורך בהסכמה רחבה של העם למלחמה
טענת הרב: אין לצאת למלחמה ללא הסכמה רחבה של העם.
תגובתי: בדמוקרטיה פרלמנטרית נבחרי הציבור הם המייצגים את רצון העם. לעיתים, עליהם לקבל החלטות לא פופולריות - למשל העלאת מיסים או שמירה על ריבית גבוהה - לטובת הכלל. כך גם בניהול מלחמה: לעיתים ההחלטות הנכונות אינן אלו שזוכות לרוב בסקרים. אכן, בסקרים שצוטטו לא היה רוב לכניסה לרפיח או להמשך הלחימה, אך החלטת הקבינט וראש הממשלה להמשיך התבררה כנכונה. לכן, הטענה שלא ניתן לצאת למלחמה ללא הסכמת העם היא, לענ"ד, טענה פוליטית ולא הלכתית, ויש מקום לסברה הפוכה.
2. על אמינות הסקרים
טענת הרב: יש להסתמך על סקרים כמדד לרצון הציבור.
תגובתי: לדעתי, מערך הסקרים שהובא מוטה. כפי שהראה תמיר דורטל, ניסוח השאלות הונדס כדי לקבל תשובה מסוימת. חברות הסקרים נמנעו מלשאול שאלות ישירות על הסכמה לעסקה בתנאי כניעה, משום שידעו מה תהיה התוצאה. לכן, הנתונים עליהם נסמך הרב אינם משקפים את המציאות, וגם אם היו משקפים - טענתי בסעיף הקודם עומדת בעינה.
3. על הצורך בשיח בתוך העם
טענת הרב: יש להשקיע בשיח פנימי בעם, כפי שמציע גם הרב יעקב אריאל.
תגובתי: שיח כזה נוסה עוד לפני מחאת הרפורמה, אך כיום קיימת קבוצה הפועלת להעמקת השסע. חלק ממנה הם אותם מובילי הפגנות שממומנות בין השאר מכספי חוץ, ואינם בוחלים בפגיעה במעמדה של ישראל בעולם. לשמאל הקיצוני, כך נראה, אין אינטרס לשיח - כל עוד ביכולתו לכפות את דעתו דרך בג"ץ או דרך פקידות ממשלתית. במצב זה, תהליך הסכמי אינו יכול להתקדם.
4. על דיון בפתרונות ללא עיסוק במחיר
טענת הרב: יש לחפש פתרונות חלופיים ללחימה.
תגובתי: ניסיון לדון בפתרונות ללא התייחסות למחירם - הוא פגיעה בעמדת ישראל במשא ומתן. חמאס מבין שיש נקודות לחץ, וכי יש בישראל קולות המוכנים לוויתורים. אי־אפשר לדבר על הפסקת הלחימה או על "כניעה" בלי להבין את משמעותה והשלכותיה.
5. על "אנשי קפלן" והאשמות בדלטוריות
טענת הרב: אנשי קפלן פועלים לרעת המדינה, ולפיכך יש דלטוריות בעם.
תגובתי: אנשי קפלן אכן חזרו למאבקי השבתה ולקריאות לסרבנות, ובכך פגעו במרקם החברתי. עם זאת, הם מהווים קבוצה קטנה ורעשנית בלבד. בעיני, אין לייחס את מעשיהם לכלל העם, וודאי שלא לומר שבעם כולו יש דלטוריות. להיפך - העם ברובו בריא וחזק, והאחדות מחוץ לערוצי התקשורת ניכרת מאוד.
6. על סיעתא דשמיא
טענת הרב: במצב הנוכחי לא תשרה עלינו סיעתא דשמיא.
תגובתי: אני סבור שבמציאות יש דווקא הרבה סיעתא דשמיא - גם במלחמה האחרונה, על אף הרינונים והביקורת מצד קבוצות קצה, ראינו השגחות מרובות.
7. על שליטת השמאל במערכות
טענת הרב: השמאל שולט במערכות המדינה, ולכן כוחנו חלש.
תגובתי: האחיזה הזו כבר נחלשת, והעם מתחיל להחליף את הדרג הביורוקרטי. זהו תהליך ארוך, אך אין להמתין להשלמתו כדי לחסל את חמאס - יש לפעול לכך כעת. גם מוסרית וגם אסטרטגית, חלון ההזדמנויות המדיני מול ארה"ב לא יישאר פתוח לנצח.
לסיכום: דבריי אינם נכתבים מתוך התנגדות אישית אלא מתוך דיון רעיוני. אני חולק על חלק מהנחות היסוד של הרב נגרי, ומציע נקודת מבט שונה על המציאות והאסטרטגיה הרצויה.