הסברה... הסברה... הסברה... כולם מדברים לפתע על הסברה. ליתר דיוק: על היעדר הסברה, על כישלון הממשלה בחזית ההסברה.
בחודשים האחרונים בעוד התעמולה הערבית-פלסטינית-חמאסית כובשת חזית זאת בכל ארצות המערב, אין כמעט תגובה הסברתית ישראלית. ואם ישנה - היא קלושה מאוד, חסרת יעילות ותקיפות.
נאצות על ישראל, גידופים על צה"ל, קריאות להשמדתנו, הצדקת הטבח באנשינו, שיכחת חטופינו, קריאות ל"מדינה פלסטינית מן הים עד הנהר" - אלה ועוד, ממש כמו בשנות השלושים הנוראות, תחת אנטישמיות גלויה נגד היהודים ומדינתם, הם ה"בון טון" בחוצות הערים המרכזיות באירופה.
גל האנטישמיות והכזבים הזה משפיע על ראשי המדינות, במטרה לבודד את ישראל, לשכוח את ייחודה, את חשיבותה לאנושות כולה. לפתע כל ה"נאורים" הללו תומכים במטרות הטרור. אפילו גרמניה ה"אחרת" נוקטת נגדנו צעדים בנוסף לתמיכתה ב"פתרון שתי המדינות". אז נכון, ראש הממשלה שוחח עם הקנצלר החדש מרץ, נזף בו, הסביר לו, אך ללא הועיל.
ראש הממשלה הוא המסביר הטוב ביותר של ישראל - אבל הוא כמעט בודד במערכה הזאת. היה עליו לדאוג להקצאת עוד ועוד משאבים לצורכי ההסברה - ולא רק עתה, באיחור נורא, כאשר ישראל שרוייה במלחמה ובמצוקה הסברתית חמורה.
על הנושא הזה היה להיות מטופל גם בלי קשר למלחמה המתמשכת, ובוודאי עוד הרבה לפניה, כהכנה לעת צרה ומצוקה, בדיוק כפי שמכינים את הצבא. בחשיבות ההסברה אנו חשים כמובן בימים קשים אלה. מערך ההסברה פשוט לא היה מוכן. בעצם אינו קיים כלל וכלל.
הצבא ולוחמיו עושים את שלהם, בגבורה, בהקרבה, ביעילות. אבל היכן צבא המסבירים שלנו? היכן התקציבים להסברה עולמית? המחדל הזה זועק לשמיים.
והנה משרד התפוצות פרסם מחקר על "מחדל ההסברה הגדול בחו"ל", שבו נאמר כי משרד ראש הממשלה לא קיים בתחום זה (כמובן להוציא את העומד בראשו) ומשרד החוץ מתפקד חלקית. ואכן, את תיקון המחדל בתחום זה יש לדרוש ראשית לכל ממשרד החוץ והעומד בראשו. גדעון סער - חבר חדש-ישן בליכוד - נע ונד הרבה בעולם, מופיע באו"ם ובבירות של מדינות, מסביר לבני שיחו את המצב לאשורו, עושה הסברה, אבל גם בכך אין די.
משרד החוץ צריך להפך למשרד החוץ וההסברה. השגרירים צריכים להיות מעל לכל אנשי הסברה פעילים, לא לנוח ולא לשקוט, להופיע בכל כלי התקשורת בארצותיהם. עליהם לדעת מה ואיך להסביר. להפסיק להתנצל, לעבור להסברה אגרסיבית, מאשימה, ללא מורא. אני בספק אם רוב השגרירים והקונסולים ושאר השליחים אכן מתאימים לתפקידם בעת הזאת. איננו רואים תוצאות של ממש.
לא קל לנו במלחמת ההסברה, בה עומדים מולנו ברחבי תבל מפגינים מוסתים, שמונעים מכספים שמוזרמים למארגניהם ואשר שנאת ישראל שלהם טבועה בנפשותיהם הפגומות. אין זה צריך לרפות ידינו. עוד לא מאוחר להפנות תקציבים גדולים לחזית ההסברה ולמצוא שגרירים וקונסולים שיודעים להתבטא ומוכנים להילחם בעוז על צדקת ישראל.