אתמול פורסמה בערוץ 7 הצהרה בשם "רבנים אורתודוקסיים" נגד מדינת ישראל ומלחמתה להכרעת האויב.
הצהרה זו איננה קול מצפון, אלא עיוות מכוון של האמת. במקום לחזק את עם ישראל, היא מחזקת את אויביו ומעודדת רוצחים ואנסים ארורים.
הקואליציה הזו מציגה את עצמה כ"מנהיגים רבניים אורתודוקסיים", אך היא כוללת לפחות רב אחד ממוסד רפורמי, וכן מספר רבניות שהאורתודוקסיה כלל אינה מכירה בהן. חלק מהחותמים מגדירים עצמם כאורתודוקסים, אך רבים מהם מייצגים תנועות או עמדות שנדחו על ידי מוסדות אורתודוקסיים מרכזיים.
לפיכך, הכינוי "אורתודוקסי" הוא שגוי ומטעה בכוונה תחילה. לקרוא להצהרה זו "אורתודוקסית" איננו רק טעות - אלא מניפולציה ברורה למטרות פוליטיות.
אולם הבעיה העמוקה יותר נעוצה בעמדה שממנה הם מביטים.
התלמוד במסכת חולין (ס"ב) מתאר ציפור בשם רעא, המכונה גם דיאה. מדוע שני שמות? מפני שמראייתה היא יכולה לראות מבבל ועד ארץ ישראל, שם היא מרגלת על נבלות. כך גם החתומים על ההצהרה: רובם חיים בבטחה באמריקה, חלקם באירופה, ומביטים מרחוק תוך שהם מגדילים את הפגמים שהם מדמיינים במדינת ישראל - פגמים שהם רואים רק משום שאינם מודעים למציאות בשטח. הם שופטים מרחוק, ללא ניסיון ישיר, את עם ה’ היושב תחת אש. גם המעטים הגרים בישראל מביטים דרך עיניים של גלות, ולא דרך עיני אמונה בברית הנצחית שבין עם ישראל לקב"ה. על פי התורה, נקודת מבט כזו - עמידה בבבל והגדלת פגמי אנשי ארץ ישראל - מסמנת יצור טמא וחולה.
הביטו בהצהרתם עצמם. הם כותבים: "למרות ההכרה שחטאי מחבלי החמאס אינם משחררים את ממשלת ישראל מחובותיה לעשות את כל המאמצים למנוע רעב המוני…".
אך האם הם יודעים את העובדות? האם הם יודעים שישראל עשתה - וממשיכה לעשות - כל מאמץ למנוע אסון הומניטרי? האם הם יודעים שישראל מספקת דלק, תרופות, מזון ומים לעזה, בעוד שחמאס בוזז את האספקה כדי להמשיך לבנות מנהרות טרור, לחזק את שלטונו, לרדות בעמו ולעודד רצח? והרי ביום שבו נכתבה ההצהרה עצמה, נקטה ממשלת ישראל צעדים להרחבת הסיוע ההומניטרי לעזה, תוך העברת כספים מתקציבי חינוך, בריאות ושירותים לילדי ישראל - כדי לאפשר מוקדי חלוקה עצמאיים, ללא מעורבות חמאס. ובכל זאת, אותם "רבנים" האשימו את ישראל בהזנחה - טענה שהיא שקר מוחלט.
בהיסטוריה של מלחמות - האם מדינה כלשהי סיפקה אי פעם לאויבה המושבע, המבקש להשמידה, את צורכי החיים של עמו? במלחמת העולם הראשונה? במלחמת העולם השנייה? בכל מקום ובכל זמן? התשובה ברורה: לא. רק מדינת ישראל עושה זאת.
המציאות הפוכה לחלוטין: החייל הישראלי, העם הישראלי - הם ההומניטריים ביותר מכל צבא שניהל מלחמה. להאשים אותם באכזריות איננו רק טעות - זהו לשון הרע חמור נגד כלל ישראל. לשון הרע המחזקת את אויבי ישראל.
הרב אברהם יצחק הכהן קוק כתב ב"אורות ישראל": "כאשר חטאי ישראל קשורים לארץ ישראל, יש להם ערך גדול מכל צדקות הגויים שמחוץ לארץ".
אמת זו נשכחה. החיים בארץ ישראל, גם עם הפגמים שבהם, מלאים קדושה והקרבה. הם עולים על כל "צדקות" וטהרנות של מבקרים מחוץ לארץ, שאינם נושאים באחריות לעם היושב בציון. אפילו חלק מהחותמים המתגוררים בישראל מדברים בקול הגולה - במקום בקול ציון.
ואיפה קולם בעבור החטופים היושבים בחשכה? איפה הצעקה למען משפחות שנעקרו מבתיהן ונמצאות תחת אש טילים? איפה הדמעות על ההורים הקוברים את ילדיהם שנרצחו? במקום שרבני הגולה יעמדו לצד עמם בעת ניסיון קשה, הם בחרו להגביר סיפור חד-צדדי על "סבל פלסטיני" דמיוני - ולמחוק את כאב אחיהם היהודים. הם מגדילים פגמים מדומיינים, עיוורים לעובדות, חרשים להקשר - ושקטים מול העוולות הגדולות שעם ישראל סובל.
המשורר אומר: "שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִַם, יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ" (תהלים קכ"ב:ו'). אך קולות אלה אינם מתפללים לשלום ירושלים - הם מגנים אותה בפומבי. בשעה שישראל ניצבת מול אויבים מכל עבר - טרוריסטים, בתי דין עוינים וגלי תעמולה - הם בוחרים לחזק את המאשימים.
כציפור הרעא/דיאה, הם מתגאים בראייתם, אך כל מה שהם רואים הוא נבלות. הם אינם מבינים את ניסי החיים היהודיים המתחדשים בארץ ישראל. הם עיוורים להקרבות הנעשות מדי יום, שהן חלק מניסי ישראל וארץ ישראל, ובביקורתם נדמה שהם מנסים למחוק את קדושתה.
מה שהם מכנים "מצפון" - הוא עיוות.
מה שהם מכנים "בהירות מוסרית" - הוא לשון הרע.
מה שהם מציגים כתורה - איננו אלא פוליטיקה בלבוש רבני.
מנהיגות אמיתית איננה מגדילה פגמים דמיוניים לעיני כל. מנהיגות אמיתית מחזקת את ישראל במאבקה, תוך תפילה לרפואתה ולחוסנה. החותמים הללו בחרו לנזוף ללא אהבה, להוכיח ללא אחריות, ולהתעטף בתורה תוך נטישת ליבה - ירושת ארץ ישראל מידי אויב.
ההיסטוריה לא תזכור אותם כנביאי צדק - אלא כמי שבעת מבחן עמדו לצד המאשימים, ולא לצד עמם.
אחינו בני ישראל, הנמצאים בצרה או בשביה - המקום ירחם עליהם, ויוציאם מאפלה לאורה, ומשעבוד לגאולה - במהרה, בימינו, בעגלא ובזמן קריב.
ואנו מתפללים לא רק עבור השבויים בעזה ובסבלם הקשה, אלא גם עבור השבויים בשכלם - אלו שאינם חושבים נכון, עיוורים לניסי ההישרדות היומיומית של ישראל ולקרבות באויב המבקש את חורבנה. אלו שאינם רואים את האמת, אלא נתפסים לעיוותים, למידע מוטעה, לתמונות חלקיות ולידע חסר. אין כאן עיוורים - יש כאלה שאינם רוצים לראות.