האחריות האישית והציבורית, גם בשעת חירום וגם בשגרה, היא חובה ערכית עמוקה המאפיינת את ייחודו של עם ישראל.
בפרשת שופטים מופיעים בעלי תפקידים רבים: שופטים, שוטרים, מלך, נביא, זקנים וכוהנים. ובסופה של פרשת שופטים אנחנו מגיעים אל פרשת עגלה ערופה (דברים כא, א-ט). התורה מתארת מציאות קשה: "כִּי־יִמָּצֵא חָלָל בָּאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ נֹפֵל בַּשָּׂדֶה לֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ".
אבל החלל נמצא בשטח פתוח, מחוץ לעיר, ולכן, עלול להיות מצב שבו אף אחד לא ירגיש את האחריות לאירוע הקשה. התורה אינה מקבלת התייחסות כזו, ומטילה את האחריות על העיר הקרובה. מודדים איזו עיר קרובה, וזקני העיר יחד עם הכוהנים מבצעים את מצוות עריפת העגלה. עורפים את העגלה, הזקנים והכהנים אומרים את הפסוקים המוטלים עליהם, ולאחר מכן נאסר לעבוד את אותה אדמה.
מהי משמעותה של התרחשות זו?
הרמב"ן (כאן פס' ה) מביא את דברי אבן־עזרא והרמב"ם, ומוסיף את נקודת מבטו.
אבן־עזרא אומר: זקני העיר נושאים באחריות רוחנית. אילו בעיר שלהם היה הכול מתוקן מבחינה רוחנית, לא היה מתרחש רצח. המציאות של רצח מתאפשרת בשל פגם במצב הרוחני של העיר. והפגם הרוחני הזה קשור כנראה לפגיעה בייחס הראוי לאדם ולשמירת חייו, ועל כן התאפשרה כאם בסביה המציאות הקשה של רצח.
לכן נדרשים הזקנים לקחת את האחריות, וזוהי המשמעות המרכזית של ההתכנסות לצורך קיום מצוות עגלה ערופה. האבן עזרא ממשיך את פירושו גם אל הפסוק המסיים את הפרשה: "וְאַתָּה תְּבַעֵר הַדָּם הַנָּקִי מִקִּרְבֶּךָ כִּי תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה'" (דברים כא, ט) - אם תעשה את הישר בעיני ה', אסונות כאלה לא יתרחשו, שכן הקדוש ברוך הוא לא יניח לכך לקרות בעיר המתנהגת כשורה, או בסביבתה הקרובה.
הרמב"ם (מורה נבוכים חלק ג פרק מ) מסביר שהטקס נועד לעורר את הציבור להגיע אל המידע שיביא למציאת הרוצח. חקרו ובדקו ולא מצאו את הרוצח, אך עצם המעמד עלול לעורר מישהו שזוכר פרט מסוים, עדות נסתרת, שאולי תוביל לחשיפת האשם. כלומר, בעוד שהאבן עזרא הלך לכיוון האחריות הרוחנית, הרמב"ם רואה במצוות עגלה ערופה ביטוי לאחריות הממשית למצות כל דרך להשיג מידע שיוביל למציאת האשם ולתיקון הפגם בחברה שהביא להתרחשות הקשה.
הרמב"ן מוסיף דרך משלו להבנת המצווה: עצם מצוות עריפת העגלה שייכת לעולם הנסתר, למשפחת הקורבנות הנעשים בחוץ - השעיר המשתלח, פרה אדומה - ביטוי למפגש שבין המרחב העליון של עולם הקודש לבין המציאות הקשה של עולם החול. גם כאן יש לדבר ה' מה לומר, גם במקומות נסתרים שאיננו עוסקים בהם כעת.
פירושו של הרמב"ן מצטרף, כמובן, לפירושים הקודמים, ואינו עומד במנותק מהם. שהרי בעם ישראל אין מסלול של כפרה "אוטומטית" על ידי קרבן. כל קרבן מלווה גם בעבודה רוחנית של וידוי ושל תיקון, ורק אז יכול הקרבן לכפר. על כן גם בדרכו של הרמב"ן אנחנו חייבים לראות את האחריות של זקני העיר, על גילוי הרוצח ועל תיקון החברה, שאליו מצטרף גם הקרבן המיוחד שבמצוות עגלה ערופה.
על הפסוק "יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ" (דברים כא, ז) - חז"ל במסכת סוטה (משנה סוטה ט, ו), וכן רש"י כאן, שואלים: וכי חשדנו את הזקנים ברצח? אלא אומרים הזקנים: לא פטרנוהו בלא ליווי ובלא מזונות. האחריות של הזקנים כוללת תשומת לב לאדם הבודד: דאגה למזונו, ליוויו בדרך, התעניינות במצבו. זהו הממשק שבין האחריות הרוחנית לאחריות המעשית. (ראו שם בגמרא דוגמאות רבות לחשיבותו של הליווי.)
כל אדם בעיר צריך לחוש שהוא עטוף ותומכים בו. שלא יימצא מי שהולך לבדו, נעלם, בלי שמישהו ישים לב. זהו שורש האחריות האישית שלנו.
בכל מקום יש אנשים חדשים ואנשים בודדים: משפחה חדשה בשכונה, בחור חדש בישיבה, תלמיד חדש בכיתה. צריך לשאול אותם: האם אתם צריכים משהו? אפשר לעזור לכם? מה מקשה עליכם בקליטה? יש בקהילה משפחה של מילואימניק שמתמודדת עם תחילת שנת לימודים, על כל ימי ההסתגלות הרשמיים והבלתי רשמיים, וצריך לעצור, במיוחד בחודש אלול, להתבונן ולשאול: האם מישהו בסביבתי הקרובה זקוק לליווי? האם יש מזון או תמיכה שאני יכול להעניק?
מעגלי האחריות נוגעים לכול: ליחידים, לזקנים, למנהיגים רוחניים, ואף למנהיגות הצבאית והפוליטית. לקיחת אחריות היא תכונה יסודית בעם ישראל. היא מעוררת את העם כולו לחשוב מה נכון ומה צריך, והיא חלק מדרכנו המיוחדת.
כאשר קורה אסון נורא, אין זה מקרה. יש סיבה. עלינו לבדוק היכן עלינו לתקן ולפעול נכון יותר, הן בצדדים המעשיים, והן בצדדים הרוחניים. זו דרכו של עם ישראל, וזהו אחד הביטויים לשליחות שלנו לתיקון העולם.
בחודש אלול, חודש הרחמים והסליחות, אנו מתפללים אל הקדוש ברוך הוא שיעזור לנו לתקן את אשר נדרש, ויראה את זעקתנו לשיבתם של החטופים, לחזרת החיילים בריאים ושלמים, להתגברות על האויב המר שקם עלינו. ומתוך מעשינו, ומתוך קרבת האלוקים המיוחדת שיש לנו בחודש אלול, יתקיים בנו, הפסוק עם פירושו של אבן עזרא שהבאנו לעיל: "וְאַתָּה תְּבַעֵר הַדָּם הַנָּקִי מִקִּרְבֶּךָ כִּי תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה'".