כאשר אנו מדברים על המלכות בישראל אנו מייחלים לחזרת מלכות בית דוד. מלכות בית דוד הכוונה היא לשושלת.
לכאורה אם נשאל את עצמנו מה עדיף בחירות כדי למצוא את המועמד המתאים ביותר או שושלת של מלכות שלכאורה דרכה אנו מקבלים מלך שלא בטוח שהוא המתאים ביותר. כמובן שגם אם בסופו של דבר דרך רעיון השושלת נקבל מלך שכלל וכלל אינו ראוי למלוכה, לעם ישראל יש סמכות לדאוג שאדם זה יוחלף (ראה ירושלמי ראש השנה א, א ביחס למלכות דוד בימי מרד אבשלום) כך שניתן להתגבר על מכשולים קשים, אולם השאלה העולה היא מדוע התורה העדיפה שושלת על בחירות?
כמובן שנושא השושלת הוא גם ענין של מסורת עמוקה שנותנת לנושא המלכות ולמחזיקים בה עוצמה מיוחדת, אולם דומה שהדבר המרכזי אותו מדגישה התורה בכך שהיא מעדיפה שושלת על בחירות היא שבחירות הם עניין של רייטינג, נראות, כריזמה והאידאות מצטמצמות עד כי נשכחות.
אם נבחן את המצב הפוליטי שבמדינת ישראל נראה שעד זמן לא רב מה שקבע זה האידיאלים, הרעיונות והמצע של המפלגות, ואילו היום מה שקובע אלו הפרסונות. האם הדבר היטיב את תרומת ההנהגה לחוסן הלאומי או שדווקא להיפך. דומה שתהיה הסכמה מפה לפה שדווקא נושא הפרסונות רידד את התרומה של המנהיג לחוסן הלאומי.
פרשת המלך - ההבדל בין מלכות ישראל לבין מלכות אומות העולם
לאור תיאור זה דומה שנבין טוב יותר את פרשת המלך שבפרשת שופטים.
מדוע מובא בתורה שהמלכות תלויה באמירת העם - ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגויים אשר סביבתי' (דברים יז, יד), שמכאן מובן, לכאורה, שאם עם ישראל לא ירצה מלך, הרי שלא יהיה כל עניין במלך. והדברים תמוהים כולם מבינים ששלטון חזק הוא מתכון לחיים נכונים יותר, וגם אם מדובר במשטר דמוקרטי שהוא תחליף לשלטון דיקטטורי (הרב קוק במשפט כהן, סי' קמד אות טו-א עמ' שלז בהוצאת מוסד הרב קוק, טוען שבמצב שאין מלך הסמכויות חוזרות לעם למנות את מי שיבחר להנהיג אותו). האם מציאות של איש הישר בעיניו יעשה טובה יותר?! הרי לכל שלטון חזק ישנו כוח ארגוני חזק יותר וממילא הוא תורם ליציבות המדינית. והדברים תמוהים עוד יותר בפרשת בקשת המלך בספר שמואל שם, לא פחות ולא יותר, נאמר שבקשת המלכות היא מאיסה בקב"ה בעצמו (שמואל א, ח, ז).
אם עם ישראל היה פונה בבקשה למלכות ישראל ברור שהתשובה הייתה חיובית, אולם כאשר עם ישראל מבקש מלך ככל הגויים אומר להם הקב"ה אתם צריכים לבחור מלך לא כפי מה שאתם רוצים, מלך חיקוי של אומות העולם, אלא מלך כפי שאני רוצה - 'שום תשים עליך מלך אשר יבחר יהוה א-להיך בו' (דברים יז, טו)
השאלה היא מה ההבדל בין מלכות אומות העולם למלכות ישראל. מלכות אומות העולם מי שעומד במרכז הוא המלך. המלך צריך לדאוג לביטחון פנים ולביטחון חוץ. והעם כדי להשיג את ביטחון הפנים והחוץ בוחר את האדם בעל הכריזמה הגדולה ביותר, האדם החזק ביותר ומפקיד בידו כוחות אין סופיים - ראה משפט המלך בספר שמואל (שמואל א, ח, יא- יז) שמתייחס למשפט מלכי אומות העולם. כל זאת גם אם הדבר פוגע בזכויותיו הוא.
אומר שמואל לעם ישראל הבקשה שלכם למלך כמו כל הגויים היא בקשה שאינה לגיטימית. בשום פנים ואופן אין להסכים לבקשה כזאת. המלך בישראל מטרתו היא לדאוג לעם ישראל. עם ישראל ומטרותיו הם שעומדים במרכז.
מלך ישראל בשום פנים ואופן לא יכול ליישם את משפט המלך שבספר שמואל, וההוכחה לכך היא פרשת כרם נבות אותו חמד אחאב המלך (מלכים א, כא). אחאב לא יכול היה להחרים את כרם נבות. והכרם הגיע בסופו של דבר לידיו רק בגלל עדות שקר שהאשימה את נבות במעשים חמורים.
ההבדל בין מלך ישראל ומלך אומות העולם מודגם בשאול ודוד. הקב"ה כביכול אומר לעם אתם רוצים מלך כמו כל הגויים בואו ונבחן את הדבר נמנה לכם מלך שמה שמאפיין אותו זאת הכריזמה האישית, כמו מלכי הגויים ונראה מה תהיה התוצאה. התלמוד הירושלמי קובע (סוטה א, י) ששאול הצטיין רק במראהו וגובה קומתו, מלך שרק הצדדים החיצוניים בולטים בו, אבל בכל מה שקשור לצדדים הרוחניים לא היה לא שום יתרון. בסופו של דבר מלכות שאול הייתה כישלון מהדהד.
מלך ישראל אמיתי, בניגוד למלך ישראל שהוא חיקוי למלכי אומות העולם, מבין שמה שעומד במרכז זה הקב"ה ועמו ישראל שהוא המייצג את הקב"ה בעולם. תפקידו של המלך הוא לרומם את עם ישראל ולכוון אותו לקראת ייעודו ולא להסתפק רק בביטחון הפנים ובביטחון החוץ.
אמנם ברור הדבר שהמלך צריך לבלוט גם בצד החיצוני (ראה שמואל א, יז, יב ביחס לדוד), אולם העיקר הוא מערכת הערכים שהוא עומס, והתבטלותו כלפי עם ישראל וכלפי הקב"ה כמו שכתוב בתורה (דברים יז, כ): 'לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל'.
כאשר הקב"ה הורה לשמואל להמליך את אחד מבניו של ישי חשב שמואל (שמואל א, טז, ו) שמדובר באליאב. אומר לו הקב"ה (שם, טז, ז) שזו טעות ולא רק היופי וגובה הקומה הם שקובעים. ואכן במלחמת דוד וגלית אנו מבינים שמה שחשוב ביותר אצל המלך זאת מערכת הערכים אותה הוא מאמץ. אנו רואים שדוד הבין שהמלחמה נגד פלשתים אינה רק מלחמה בין אומות, אלא שעם ישראל מייצג את הקב"ה בעולם, ועצם הדבר שגלית יוצא כנגד עם ישראל זאת בעצם יציאה כנגד הקב"ה - כנגד מערכות א-להים חיים (שמואל א, יז, לו).
כדי להבין טוב יותר מדוע המלך דוד הוא המודל המייצג היטב את מלכות ישראל אין טוב מלהציג
את מאמר הירושלמי (סנהדרין ב, ד). "כתיב: שיר המעלות לדוד ה' לא גבה לבי בשעה שמשחני שמואל. ולא רמו עיני בשעה שהרגתי את גולית. ולא הלכתי בגדולות בשעה שהעליתי בארון ובנפלאות ממני בשעה שהחזירוני למלכותי".
אם לסכם את הדברים, הרי כאשר אנו מדברים על מלכות ישראל ברור שהצדדים החיצוניים חשובים מאוד, שכן הם מעצימים את הכבוד שרוכש העם למלכות שזה הבסיס לכך שהוא צועד בעקבות המלך, אולם תמיד צריך לזכור שהצדדים הערכיים חשובים יותר. האידאלים חשובים יותר מאשר הצדדים החיצוניים.