בכיר השב"כ לשעבר, יוסי אמרוסי, שוחח עם ערוץ 7 על דרך איסוף המודיעין נגד מחבלי חמאס, זאת בעקבות חיסולו של המחבל שהתפאר באוזני הוריו ואחיו ברצח עשרה ישראלים ביום השבעה באוקטובר.
"עבודת נמלים", מגדיר אמרוסי את עבודת אנשי השב"כ באתגר זה. "מיד בתחילת המלחמה השב"כ פתח חמ"ל ניל"י, נצח ישראל לא ישקר, שמעורבים בו אנשים מאמ"ן ויחידות נוספות וכל התפקיד שלו הוא לזהות אחד אחד את אותם מחבלים נתעבים שנכנסו לישראל בשבעה באוקטובר ולסגור איתם חשבון".
אנשי החמ"ל "צופים בכל הסרטונים, שרובם סרטוני זוועה, מאתרים כל מחבל ואת הזהות שלו, ואז מתחילים את השלב של איתורו בתוך רצועת עזה וזה האתגר הגדול למצוא את האיש הספציפי שאותו מחפשים כדי לסגור איתו חשבון".
לדבריו, "זו עבודה מודיעינית שכוללת גם טכנולוגיה וגם יומינט כדי לסגור על האדם ואחרי שהצלחנו לאתר אותו ולוודא את הזהות שלו צה"ל יודע איך לחסל אותו. זו מלאכת קודש. להערכתי יש יותר מ-500-600 חיסולים כאלה ובסופו של דבר ישראל תגיע לכל אחד מהנבלות שנכנסו אליה ופגעו בנו בצורה קשה כל כך".
אתגר איתורם של אותם מחבלים ברצועת עזה, מדגיש אמרוסי, הופך למורכב הרבה יותר בשל מצבה של הרצועה כיום. "למצוא אותם בשטח הרבה יותר מסובך עכשיו, כי אי אפשר להגיע אליהם הביתה. הבתים שלהם הרוסים או שהם עברו משם וכאן באה לידי ביטוי המקצועיות של אנשי השב"כ, הדסקאים, החוקרים ואנשי טכנולוגיה שעושים מאמץ מרוכז ומחפשים מאזור לאזור כדי למצוא את האיש ואז להחליט מה דרך הפעולה כדי לבוא איתו חשבון".
לנוכח עבודה מדוקדקת שכזו שמצליחה להגיע לתוצאות מדויקות כל כך בין הריסות רצועת עזה, עולה השאלה אודות מקומם של החטופים. האם יתכן ואנשי המודיעין שלנו יודעים היכן נמצא כל מחבל שהיה שותף לטבח ואינם יודעים היכן נמצאים החטופים?
"זו שאלה שנכון וראוי שהציבור ישאל אותה ויביע את תדהמתו, איך זה שלא יודעים איפה החטופים. כמי שלא נמצא כעת במערכת, אני יכול להעריך שלפחות לגבי חלק מהחטופים יודעים איפה הם", משיב אמרוסי ומציין כי "יש הבדל בין לדעת איפה נמצאת גופה ואיפה נמצא חטוף חי. גופה לא שומרים עליה ואין תכונה סביבה ולא מעבירים ממקום למקום. לכן המידע על גופות שחולצו הגיע מחקירת מחבלים שנתפסו ונחקרו וסיפרו היכן הטמינו את הגופה".
הוא מצייין כי "לגבי החטופים החיים אני מעריך שצה"ל יודע לפחות איפה חלק הגדול מהם, ולכן צה"ל לא תוקף במקומות מסוימים. לגבי שאלת החילוץ, תמיד חייבים לשים על המאזניים את הסיכוי לחילוץ מול הסיכון בחילוצו. כשחטוף נמצא במנהרה עמוקה, להגיע לשם בצורה חשאית זה מורכב עד בלתי אפשרי כשלא רוצים לסכן אותו. כל עוד הסיכון גדול מהסיכוי צה"ל לא יממש את המהלך".
מאחר ומדובר היה בשלושה גלי כניסה של מחבלים שמספרם נאמד בכ-5000, האם צה"ל יגיע לכל אחד ואחד מהם? האם גם אזרחים שהצטרפו למחבלי הנוח'בה על הכוונת? "הניסיון שלנו מלמד שלא רק מחבלי הנוחבות הפכו לרוצחים אנסים ומתעללים, אלא גם האזרחים הלא חמושים שנכנסו לישראל בהתחלה כדי לגנוב טרקטור או שטיח, תפסו נשק והשתתפו במעשים. בתחילת המלחמה פורסם תיעוד של מחבל שבחקירה שלו מספר שהוא בכלל לא נוח'בה, אבל כשראה את ההצלחה של הנוחובות לקח נשק והשתתף ברצח ובאונס".
"לפחות אלף מאותם 5000 נהרגו באותו יום, ואת כל היתר נרדוף ונמצא. הם חיים על זמן שאול", אומר אמרוסי ואנחנו שואלים אודות אותם מחבלי נוח'בות שמוחזקים בידינו ומהלך משפטי טרם נפתח נגדם, בה בשעה שמושקעים מאמצים רבים כל כך באיתור בעזה וחיסול כל מחבל שהיה שותף לטבח.
אמרוסי מדגיש כי הוא יכול רק להעריך ולא לקבוע עובדות. "יש שתי אפשרויות להעמיד אותם לדין. האחת היא להעמיד כל אחד על מה שעשה, ואז צריך משפט עם ראיות ועדים. אני מעריך שיש כוונה לשפוט אותם על סעיף אחד של פשעים נגד האנושות כמו שעשו עם הנאצים, ואז לא צריך להביא ראיות לכל אחד ואחד, אבל הפרקליטות צריכה לסיים את הטיפול בכך ולהחליט לכאן או לכאן".