דו"ח רציחות שטני

כמה עשרות אנשים נקבצו בשבוע שעבר באולם הקטן של הסינמטק התל-אביבי לצפות בסרט לא קל. שעתיים דוקומנטריות על השואה בעיירות הקטנות של ליטא, שלא תועדו עד כה. "בעקבות רשימת יגר" - זה שם סרטו של בוריס מפציר, מתעד השואה ברחבי בריה"מ לשעבר. "יגר" - שם שאינו אומר דבר לצופים, אבל דמותו השטנית נחשפה במהלך הסרט.

קרול יגר היה מפקד משטרת הביטחון הגרמנית בליטא שתחת הכיבוש הנאצי. הרוצח הזה ניהל במשך חמישה חודשים רישום יומי קפדני על מספר הנרצחים בערים השונים. כך וכך יהודים, כך וכך יהודיות וכך וכך ילדים נרצחו ביום מסויים, בין ה3 ביוני 1941 ל-1 בדצמבר אותה שנה, יום בו שלח את דו"ח ה"ההישגים" הללו למנהליו.

"הסובייטים שהשתלטו מחדש על ליטא ב1944 - מספר מפציר - קיבלו עותק של הדו"ח השטני ובשנות ה-70 של המאה הקודמת פירסמו אותו. הגעתי לדו"ח בצורה אקראית. ב2022 ראיתי באינטרנט מאמר של היסטוריון אמריקני ממוצא גרמני, ובו הדו"ח במלואו. רציחות היהודים במקומות שלא הכרתי. זהו מסמך יחודי בישירות שלו".

כ־200,000 יהודים נרצחו בליטא במהלך השואה. סיפורם של כמחצית מהקורבנות, אלו שניספו בגטאות וילנה, קובנה ושאוולי, תועד, נחקר ונשמר בזיכרון ההיסטורי. אך גורלה של המחצית השנייה, יהודי העיירות הקטנות, "השטעטלאך", נותר ברובו עלום. סרטו של מפציר, העשירי בסדרת הסרטים הדוקומנטריים שהפיק על השואה בשטחי בריה"מ לשעבר, מוקדש לזיכרן של קהילות אלה, שבהן רק יהודי אחד מתוך מאה שרד.

הסרט מנסה לענות על השאלות: מדוע בליטא, מדינה בעלת היסטוריה עשירה ומשולבת בין שני העמים, החלו רבים מהליטאים, לאחר הכיבוש הסובייטי של 1940, לראות ביהודים בוגדים? איך הפך דימוי זה למנוף לרדיפה ולרצח ההמוני של יהודי ליטא לאחר הפלישה הגרמנית ב־22 ביוני 1941?

ליטא היא דוגמא למדינה שנקרעה במלחמת העולם השניה בין שתי מעצמות עויינות, בין שני דיקטטורים רצחניים. גורלה הטראגי לא פוטר אותה מחלקה בשואה. בלי סיוע הליטאים, הגרמנים לא יכלו לבצע בארץ זו טבח כה גדול של רבבות יהודים; ויש האומרים שהליטאים היו גרועים יותר מהנאצים באכזריותם. לאחר העצמאות גברה עויינותה של ליטא לרוסיה, עד כדי כך שמי שהיה יו"ר "יד ושם", תת אלוף (מיל) יצחק ארד ז"ל, לוחם הפרטיזנים לצד הרוסים, נתבע בווילנה המודרנית על... רצח ליטאים בשואה.

ההיסטוריונים המקומיים שמרואיינים בסרט, מנסים לתרץ את התהפכות הליטאים על היהודים -קנאה בהצלחתם, האשמתם בקומוניזם - ומבקשים להכות על חטא. בעיירה קטנה אחת אף מתפאר ראש העיר באנדרטה לזכר הנרצחים היהודים, שהקים לא מכבר. בעיירה אחרת, פלטליאי שמה, הונצח בגן הזיכרון המקומי שמו של מרטין קוזמיצקס, ליטאי שעלה ארצה, התחתן עם יהודייה, התגייס לצה"ל, שירת ב"גבעתי", ולאחר מכן הצטרף למשטרת ישראל. ב7 באוקטובר, סגן-ניצב קוזמיצקס, בן 46, לחם בגבורה עם חבריו בתחנת משטרת שדרות ונפל מירי צלף. גיבור ישראל.

דוקא בימים קשים אלה לישראל חובה לראות את הסרט, המראה זווית אחת, כה כואבת, של מה שעבר העם היהודי בשואה, על אדמת אירופה ובמיוחד בשטחי בריה"מ לשעבר. המדברים על "שואת ה7 באוקטובר", אולי יבינו לאחר צפייה בסרט את ההבדל הגדול בין אז להיום. בין חוסר האונים של מיליוני היהודים אז - לבין יכולתם של היהודים, במדינתם העצמאית, עם עוצמתם הצבאית, להגן מפני מבקשי נפשנו והרוצים בהשמדת מדינתנו. והרי שנאת עולם לעם עולם - לעולם לא תתפוגג. היום מובילים את השנאה הטרוריסטים שכנינו והאסלאמיסטים בארצות המערב. יהודים ברחבי תבל חשים מאויימים לנוכח גלי האנטישמיות הגואים.

במלחמת העולם השנייה יהודי ליטא היו חסרי אונים מול רוצחיהם-שכניהם. ב-7 באוקטובר ישראל "נרדמה בשמירה", והמיטה על עצמה את הגדול באסונות. מאז - מכה את אויביה בשבע חזיתות, בגבורת בניה ובהקרבתם, וממשיכה להתגושש בתוכה. לא נצליח לשמר את עצמאותנו, אפילו את חיינו, אם השסע בין המיעוט הקיצוני לרוב השפוי יעמיק, ומראות של הפגנות משולחות רסן, חסימות כבישים, קריאות מסיתות, בליווי תקשורתי עויין לכל מה שעושה הממשלה הנבחרת, יימשכו ויקצינו.

זוהי "החזית השמינית" של אומתנו. ינצחו בה רק אנשי ההיגיון הצרוף משני המחנות, יודעי ההיסטוריה, המפוכחים, האחראים, דיירי הבית הלאומי המשותף, שלקח שואת ששת המיליונים לנגד עיניהם. הסרט "בעקבות רשימת יגר" הוא תזכורת חשובה למי ששכח או לא ידע. לעם היהודי, אם חלילה וחס תיפול מדינתו, לא תינתן הזדמנות שניה. אולי בעוד אלפיים שנה.