1. מספרים שפרעה, מלך מצרים, ידע איך לשעבד יהודים. בין שלל העינויים הוא נתן לנשים לעשות מלאכות של גברים ולהיפך.
למרות שגברים רבים מנסים לזרום עם התדר העולמי בו הגבולות מטושטשים, גבר ממוצע יודע ומרגיש עד כמה קשה לעשות 'מלאכות של נשים'. גם אם מקובל לשדר 'עסקים כרגיל', איך שלא נהפוך את זה, קשה לכמת את ההשלכות של ביצוע מלאכות לא טבעיות על ההרמוניה הפוטנציאלית בחיי המשפחה, גם אם העגלה נוסעת (ובמקרים רבים לצערנו - היא סוחבת או מפורקת).
2. כשאדם לא נהנה ממה שהוא עושה ובכל זאת הוא עושה אותו - זאת אולי המציאות לפעמים, אבל אפשר גם לאמץ מבט חדש ומעצים; במקום להתלונן בשקט, לבכות מרה בלב על 'התרבות החדשה' שמאלצת אותך לעשות דברים שאינם מתאימים למבנה שלך ולחכות שהם יגמרו כבר - שווה להבין שאנחנו נמצאים בזמנים קשים ומופלאים, בו זמנית.
לא אנחנו בראנו את המציאות הציבורית והאישית הזאת וגיבשנו את מה שהיא דורשת מאיתנו. מה שברור הוא שלא נועדנו 'לסבול', אלא להתחיל להאמין שאילוץ התפקיד טומן בחובו מנוע צמיחה עצום לדבר החשוב ביותר: התחברות רגשית לבית, למשפחה, לילדים, ברמה שלא הייתה אפשרית בעולם הישן.
3. רצה הבורא הטוב - וזה המצב. מה עושים? לומדים אט אט להתאהב בתפקיד הנוכחי גם אם קל להרגיש עד כמה הוא עשוי להיות 'מענה'. הופכים את ה'מענה' ל'מהנה' - בעזרת יצירתיות, התמקדות ומינוף הזמן. אתה צריך להיות עם הילדים? תנסה במקום 'להעביר את הזמן' - לשוחח איתם, להסתקרן לגבם, לשחק איתם. אתה נאלץ להדיח כלים או לסדר? תהפוך את זה לחגיגה; תקשיב למשהו באוזניות שבדרך כלל 'אין לך זמן בשבילו'. תקח את התרפיה בשתי ידיים. תהפוך את התפקידים שנזרקו עליך לחוויה ע"פ הכישורים היצירתיים שלך. ואם אין לך רעיונות - אל תתייאש. הם יבואו מהר מאוד בסינכרון יפה עם ההבנה שאין דרך אחרת לבנות את הבית היום.
להתלונן על האישה, לבכות, למחות - לא מוביל לשום מקום טוב. כשיש מרמור בלב - קשה ליהנות בתפקיד. לכן, לפני הכל, צריך להמיס את המרמור; לקלוט שאין ברירה אלא להתאהב ולגלות רבדים חדשים ומרגשים בתפקיד הזה ש"מאלץ" אותך להעמיק, לצמוח ולהצמיח את הבית שלך - במקום לחיות בשקט רגשי בעולם מסודר של גברים מבוגרים.
הכותב הוא עורך סרטונים למיזמים תורניים ויוצר הסרט החדש "אבא עם אלוקים"