ביקש יעקב לשבת בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף. עם ישראל אינו יכול לשבת בשלוה בשעה שהעולם אינו מתוקן, כיוון שתפקידו הוא לא פחות ולא יותר לרפא את העולם ולתקן אותו (ירושלמי ראש השנה א, ג).
התלמוד הירושלמי (ראש השנה ד, ח) ) שואל מדוע בראש השנה לא תוקעים בשופר כבר בשחרית. אחת התשובות היא בגלל השלטון הזר. לפי הסבר זה באמת בעבר היו תוקעים בשופר מוקדם בבוקר ואז חשב השלטון הזר שעם ישראל מתכונן לצאת נגדו למלחמה. כיוון שהשלטון הזר ראה שעם ישראל קורא קריאת שמע, מתפלל וקורא בתורה ורק לאחר מכן הוא תוקע בשופר אמר לעצמו שהיהודים עוסקים בנימוסיהם והניח אותם לנפשם.
המהר"ל מפראג מסביר שלאומות העולם יש חוש רוחני מיוחד והם מבינים לפעמים דברים שהיהודים אינם מבינים כל צרכם. כדי להמחיש את הרעיון הזה מה לנו דוגמה טובה יותר מאשר הערבי שאמר ליהודי שחרש שיתיר את המחרשה שהרי חרב בית המקדש, ולאחר מכן אמר לו לרתום את המחרשה שהרי נולד מלך המשיח (ירושלמי ברכות ב, ד).
תקיעת השופר היא בעצם קריאה למרד. אם ישנו שלטון זר, הרי השופר קורא למרד נגד השלטון הזר, וגם אם אין שלטון זר, הרי המלחמה היא כנגד השגרה. מציאות זאת שישנם צרות ומלחמות בעולם, שארץ ישראל אינה מיושבת בצורה מרבית, שבית המקדש אינו בנוי על תילו, שישנם אנשים שאינם שומרים תורה ומצוות זאת מציאות שחייבים לפעול לשנות אותה, כדי שנזכה לכך שכל האומות יבינו שהקב"ה הוא מלך על כל הארץ. השלטון הזר מבין את הדבר טוב מאוד ולכן הוא, אכן, הרג ביהודים.. ידוע המיזם של הרב משה סגל בזמן המנדט הבריטי לתקוע בשופר ברחבת הכותל המערבי לאחר נעילה של יום הכיפורים. נכון שהרב משה סגל היה היוזם והמבצע הראשון, אבל בשנים שאחרי הייתה מסורת ביד האצ"ל להמשיך את הפרויקט וכל שנה תקעו מחדש. גם ארגון האצ"ל שלא כל חבריו שמרו מצוות הבין שהתקיעה היא קריאה לסילוק השלטון הזר.
מסתבר שעתים הבעיה היא ביהודים עצמם שאינם מבינים שתקיעת השופר היא בעצם קריאה למרד. הבעיה ביהודים היא שהם מתייחסים לתקיעת השופר כעוד מצוה - בנימוסיהם הם עוסקים.
נחזור לנושא הערבי שהצביע על כך שחרב הבית ושנולד המשיח. הערבי הבין שאם נולד המשיח, הרי זה סימן שצריך לרתום את המחרשה. עם ישראל צריך לפעול במגמה של תיקון העולם. מה עשה היהודי לא רק שלא רתם את המחרשה, הוא מכר אותה והלך לחפש את המשיח. במקום להבין שמשיח פירושו הוא לפעול ולעשות הוא מבין שאם מדובר על משיח, הרי שהוא עצמו פטור מהמגמה לפעול טוב בעולם. לעתים הבעיה היא ביהודים.
הסבר מקובל לסדר התקיעות - תקיעה תרועה תקיעה הוא שהתקיעה הראשונה מסמלת את העולם הבראשיתי - עולם מתוקן. התרועה מסמלת את המשברים של החיים והתקיעה החותמת מצביעה על כך שבסופו של דבר נגיע לעולם מתוקן, בסופו של דבר העולם יהיה עולם טוב.
ישנו דין מרתק בתלמוד הירושלמי (ראש השנה ג, ג). מה קורה אם אדם תקע תקיעה, תרועה ותקיעה, אולם הוא החליט להאריך את התקיעה האחרונה, כך שתעלה גם לתקיעה הראשונה של הסידרה השנייה. קובע התלמוד הירושלמי שגם הסידרה הראשונה לא נחשבת לו.
דומה שהסיבה היא פשוטה. המשמעות של התקיעה הפותחת את הסידרה היא היה טוב. המשמעות של התקיעה הנועלת את הסידרה היא יהיה טוב. חייבים לסיים את הסידרה ב - יהיה טוב, אנו מאמינים שהעולם יחזור לתיקונו. אם אנחנו אומרים יהיה טוב היה טוב בבת אחת, הרי שכאן הרסנו את הסיום.
יצחק אבינו נקרא יצחק על שם העתיד. למרות כל הצרות עם ישראל עתיד לממש את ייעודו, וממילא לצחוק. גם עקידת יצחק אינה מקרה חד פעמי אלא היא תמונת ראי להיסטוריה של עם ישראל. האיל שנאחז בסבך במעמד העקדה מסמל את הצרות והמשברים שעם ישראל עתיד לעבור בעתיד. אומר התלמוד הירושלמי (תענית ב, ה) שהקב"ה אמר לאברהם אבינו: עתידים בניך להסתבך בצרות ולהיכשל בעוונות וסופם להיגאל בקרניו של האיל הזה.