1. קשה למצוא מכונית עם 'צבע' כלשהו. הלבן והגוונים הכהים מציגים בפנינו תמונת מצב אנושית, בסך הכל; אנחנו בני מושפעים חברתית שמתאימים את עצמם אוטומטית לפרקטיקה החברתית הנחשבת.
בעומק ליבנו, אנחנו לא מחפשים מה ישמח אותנו באמת או מה הנשמה שלנו אוהבת או צריכה. אמנם השיח הפומבי מעודד 'להיות מיוחד', אך למרבה האבסורד הוא לא באמת מתכוון ל'להיות מיוחד' כפשוטו - אלא 'להיות עוד אחד שדומה למשהו שכבר נחשב מיוחד בעולם'. על זה מבוסס עולם החרטא של המותגים והדימויים שמעולם לא גילו לנו עד כמה הם משפיעים בעקיפין על מי שאנחנו. קרי - הבחירות החשובות שלנו, האמונות ותפישת המציאות האישית.
2. כיצורים חברתיים, מתבקש לבחור בצבעי השחור-לבן הבטוחים, כי להתבלט - זה מביך ומביש אלא אם כן יש לך לכך לגיטימציה ציבורית או משנה סדורה. למשל: אתה נחשף כדי למכור לאנשים משהו, 'להתפרנס', בעגה הצנועה או 'להתעשר' - בניב הנאמן יותר למשימה. אדם מטבעו מצוי עמוק מאוד ברצון הקמאי להעביר את החיים בכיף ובלי התבלטות, אלא אם כן חסר לו משהו (אהבה, תשומת לב, ממון) - והוא קופץ ראש לחשיפה עצמית מוגברת. קונה אוטו בצבע או מתחזק דמות צבע ציבורית כלשהי, איכשהו.
3. בסופו של דבר, רובנו לא מנסים להיות מיוחדים באמת וגם לא רוצים בזה. הרצון הטבעי 'להיות שייך לקבוצה' והבדידות המתלווה למיוחדות אמיתית - אינם כייפים בעליל. לכן, גם אלו הנחשבים 'מיוחדים' - לכל היותר דומים למשהו שכבר ראינו וחווינו. אולי אפילו בגדול יותר. בחו"ל. לקנות מכונית טרנדית בצבע לבן\שחור - זה המקסימום שאנחנו מסוגלים להעניק לעצמנו בעולם בו ההשפעות החברתיות כל כך חזקות, מגוונות, סותרות, מבלבלות. לפחות לגבי צבע הרכב המשעמם אין לנו התלבטויות ובאותה נשימה הטרנדיות שלו מעניקה לנו תחושת חשיבות מיוחדת.
הכותב הוא עורך סרטונים לארגונים וחברות. יוצר הסרט החדש "מדריך למתבונן האמיץ".