המקור למנהג אכילת הסימנים בליל ראש השנה הוא מסכת כריתות: "אמר אביי: השתא דאמרת סימנא מילתא היא - יהא רגיל איניש למיכל ריש שתא" [עכשיו כשאמרת שלסימנים יש ממשות יהיה רגיל אדם לאכול אותם בראש השנה].
הסימנים אינם מיסטיקה אלא זיהוי של "טביעות האצבע" של אלוקים בעולם. כשאנו טועמים את התפוח בדבש אנו מזהים שיש מתיקות בעולמו של הקדוש ברוך הוא ומתמלאים ברצון לטעום זאת; כשאנו אוכלים הרבה גרגרי רימון אנו מפנימים שיש ריבוי זכויות בעולם שלנו שהופכים להיות חלק מאיתנו; וכן הלאה.
לא במקרה מי שמלמד אותנו את סוד הסימנים הוא אביי, אמורא שהיה יתום ("אשר בך ירוחם יתום" ראשי תיבות אב"יי); דווקא מי שחווה יתמות וסבל מסוגל יותר לזהות את סימני הטוב של אלוקים; לדעת שאפילו בהסתרה שבתוך הסתרה בוודאי נמצא שם ה' יתברך.
בשנתיים האחרונות מסתובבת בקרבנו הרבה יתמות; בימים האחרונים הרגשנו זאת ביתר שאת. חיילים קדושים וטהורים הסתלקו מאיתנו; אולם מבט רחב רואה הרבה סימנים טובים שהולכים ומתרבים - צה"ל מנצח; ציר הרשע הוכרע; עזה נהרסת בשיטתיות; הכלכלה פורחת; ומיליוני יהודים מבקרים בכותל.
אולי הסימן המובהק ביותר הוא מינויו המסתמן של דוד זיני. מעבר להשלכות הביטחוניות המיידיות יש כאן סימן טוב לאן פונה העתיד של מדינת ישראל. מי היה מאמין לפני שנה שבן התורה הגואלת יתמנה לראש השב"כ? זו רק ההתחלה.
השנה הולכת להיות שנה טובה!
הרע יעבור, הטוב יתגבר, בעזרת ה'.