למה רבים?

1. האדם נמשל לעץ; "כי האדם עץ השדה". כשעץ לא גדל ישר ומטופל ע"פ טבעו - הוא צומח, אבל עקום ובצורה המציקה לסביבה.

כשעץ\אדם גדל בצורה שאינה מתאימה לצרכיו הייחודים - הוא עשוי להתעקם ולאו דווקא מכוונות רעות של מישהו. סוד המשחק הוא עדינות ושימת לב לעץ; להשכיל להבין במה הוא צריך יד רכה ועידוד ובאיזה עניינים נדרש לכאורה משחק של 'יד קשה' 'כדי לחנך' ועל הכל: הרבה אהבה ללא תנאי.

2. לצערנו, רבים מבני האדם לא גדלו על ברכי העדינות והאהבה ללא תנאי. מטעמי חינוך - ולאו דווקא 'חינוך נוקשה' בהגדרה הנפוצה - הם לא קיבלו את מנת העדינות שתאפשר להם לשים לב לרגשות הזולת ואף לוותר על רצונם לפעמים כדי לא לפגוע באחרים. כשאין עדינות - המסר המתבקש הוא שהחיים עם מרדף עם דחיפות, אגרסיביות, מריבות סרק ש"חשובות" יותר מהשלום. לכאורה, אין דרך אחרת לחיות. המסר הוטמע. 'לוותר' - הפך למושג זר כי התודעה תקועה בהישרדות קמאית יבשה שאין בה ממד אנושי נעלה יותר המקדש את הותרנות, השלום והנועם - כערך עליון.

3. אין האשמה בבני האדם או בהוריהם. לא כל ההורים מושלמים או מסוגלים\רוצים להיות מושלמים מסיבות מגוונות. כך צומחים דורות ע"ג דורות שלכל אחד יש כביכול את ההצדקה והסיבות העלומות להתנהגותו. כדי לצאת מהלופ הזה מוכרחים לאמץ תודעה חדשה. צריך להבין ששורש המריבות מתרחש כי בלי משים אנחנו מגדלים את עצמנו ואת הדור הבא על ברכי הקמאיות האנושיות, הפיזית, ההישרדותית ומעלימים את הממד המופשט הקיים בעולם; הממד הרוחני, הכוונת המציאות מלמעלה וזה כולל כל מה שעברת והרגשת אי פעם גם מול ההורים והחברה. "הכל מכוון ולטובה גם אם לא רואים את כל התמונה" זה כלל אצבע שמאפשר לך להתקדם למרות שיש לך, לכאורה, את כל הסיבות הרגשיות להתנהל ללא שלום, כחיה פצועה ונלחמת.

4. הכרה בעצם קיומו של ממד רוחני בחיינו מצהירה על כך שגם אם איננו מבינים הכל, סיפור חיינו מכוון היטב. איננו אוסף של אנשים אקראיים עם אירועים אקראיים ומערכות יחסים אקראיות שנקלענו לגלובוס וכל שנותר לנו הוא לחיות וליהנות מזה עד כמה שידינו מגעת. המתכון הנפוץ המתעלם מהממד הרוחני לא מאפשר לוותר, לרדוף אחרי שלום ונועם ודוגל במופגן באגרסיביות גם אם היא פסיבית לפעמים. ההתנהלות נעשית בעיקר ע"פ אינטרסים שקופים וסמויים מול מי שאנו מכירים ובקהות חושים כלפי מי שלא ממש מעניין אותנו או שאנו לא מסמפטים אותו. כך קל לשנאה הנובעת מריקנות ומשלל בעיות אישיות לגמרי - לחלחל. להיתפס לריב מיותר כדי להתעסק עם משהו מלבד עצמי שאיני מכיר וחושש לפגוש.

5. אדם מאמין אינו מושלם, אך אם הוא מקפיד על התחזקות תדירה בסיפור חייו המכוון - קל לו יותר לשחרר, לוותר, להימלט מריבים מיותרים, לא להיגרר לשנאה. לנסות לפתור את בעיותיו האישיות\רגשיות בדרכים טובות יותר ממריבות סרק.

אמנם עושים מאמץ לא להפסיד, מנסים 'לחיות טוב', אך קל יותר לקבל את זה ש'מה שמגיע - מגיע' והשלום חשוב הרבה יותר מהסיבות "החשובות" שמונעות אותו מלהפציע.

כשיש ערך עליון כמו 'שלום' התלוי בממד רוחני על אנושי - הקמאיות האנושית ההישרדותית הפותרת את הבעיות הרגשיות שלה בעזרת ריבים עם אחרים - עשויה להיעלם.

כל דרך אחרת, נטולת אלוקים יכולה להישמע נהדר, אך בו זמנית היא מזמנת את הבעיות המרכזיות של האנושות: ילדים רגישים שהתעצבו באופן מחוספס, הפכו למבוגרים הישרדותיים (מבחינה רגשית) וכעת הם פועלים מכוח האינרציה בעולם כדי להשיג משהו כשבלבם אין מעצורים רגשיים. לדידם, העולם העיד על עצמו כפועל אך ורק בעזרת כוח. המסר המוטמע בהם הוא ששום דבר לא מכוון. פלא שהם לא רואים את דבשת הריבים המגוחכת על גבם? הם לא רואים דרך חיים אחרת. 'אין להם א-לוהים' וה מקשה עליהם לשחרר.

הכותב הוא עורך תוכן סושיאל, סרטונים וטקסטים, במאי הסרט החדש "אבא עם אלוקים" ועוד.