מדוע קוראים בהפטרת מנחה של יום הכפורים בספר יונה?
התשובה המקובלת היא שספר יונה הוא ספר התשובה ויום הכיפורים הוא יום של תשובה. אם כך הרי מדובר בשידוך מתאים ביותר. אין טוב מספר יונה לעורר את האדם לתשובה.
מסתבר שהתלמוד הירושלמי, כנראה, לא מסכים עם הסבר מקובל זה. ראשית תשובת נינווה מהוה קטרוג על עם ישראל כיצד ניתן להסביר שאומות העולם חוזרות בתשובה, בעוד שעם ישראל אינו חוזר בתשובה. קטרוג על ישראל, ועוד ביום הכיפורים זה דבר שאינו מקובל על הירושלמי (ראה ירושלמי יומא ו, ב).
האם נינווה חזרה בתשובה?
לכאורה מה השאלה. הרי ברור מפשט ספר יונה שהייתה כאן חזרה בתשובה. מסתבר שהתלמוד הירושלמי (תענית ב, א) אינו מסכים עם הדברים. הירושלמי מבקר בצורה קשה את התשובה , כביכול, של אנשי נינווה. לפי דעה אחת מדובר על תשובה חיצונית. אנשי נינווה העמידו את הפרות מצד אחד של גדר ואת העגלים מצד שני ופנו כלפי הקב"ה ואמרו אם אתה לא מרחם עלינו אנחנו לא נרחם על הבהמות. לפי דעה שניה אנשי נינווה החזירו רק מה שהיה בידם, אבל את הגזל ששכב בביתם הם לא החזירו.
כמו כן גם אם הייתה כאן איזו שהיא חזרה בתשובה אומר מדרש פרקי רבי אליעזר (פרק מג) שמיד לאחר ארבעים יום חזרו אנשי נינווה לסורם הרע והרשיעו יותר ממעשיהם הראשונים .
ועתה להנחה השנייה האם המהות המיוחדת של יום הכיפורים הוא נושא התשובה. הירושלמי (יומא ח, ז) קובע בצורה חד משמעית שאם אדם אומר שהוא אינו רוצה שיום הכיפורים יכפר לו מכפר הוא לו על כורחו. אדם שאומר שאינו רוצה שיום הכיפורים יכפר לו זה כאילו הוא אומר שהקב"ה לא מלך וכאילו הוא אינו בן מלך. הקב"ה קבע שכל ישראל הם בני מלכים, אז מי שואל אותך האדם אם אתה רוצה להיות בן מלך. אתה בן מלך בין אם תרצה ובין אם לא תרצה. כמובן שבן מלך יכול להתנהג כמו תרנגול כמו בסיפור המפורסם של רבי נחמן מברסלב על בן המלך שהחליט שהוא תרנגול, אולם בסופו של דבר זה שאנחנו, עם ישראל, בני מלכים זאת עובדה שאינה ניתנת לשינוי. לאור זאת אם נרצה לאפיין את יום הכיפורים דומה שההגדרה הנכונה ליום זה הוא הסגולה ולא התשובה.
מדוע קוראים את ספר יונה
יונה בן אמיתי מוזכר פעם אחת בתנ"ך (מלכים ב, יד, כה). שם מסופר שהוא ניבא שירבעם בן יואש מלך ישראל הרשע ירחיב את גבולות הארץ כפי שלא היה לפניו. כל זאת למרות שדבר זה לא תאם את מעשיו של ירבעם בן יואש ואת מעשי דורו. אם זו הפעם היחידה שאנו פוגשים את יונה הנביא, הרי נלמד מכך שהמאפיין של נבואתו של יונה היא שגאולה אינה תלויה בתשובה.
כיצד ניתן להבין את ההיגיון בגאולה ללא תשובה, לכאורה גאולה ללא תשובה היא דבר שאינו מוצדק.
היסוד של גאולה ללא תשובה הוא קרדיט שאנו מקבלים מהקב"ה כדי לפעול טוב בעולם. גאולה ללא תשובה היא בעצם כעין אמירה חדה של הקב"ה כלפי עם ישראל שהם בני מלכים. ברגע שאדם ברור לו שהוא בן מלך, הרי הסיכוי שהוא יחזור בתשובה, כראוי לבן מלך, הוא הרבה יותר גדול.
ספר יונה הוא בעצם משל לעם ישראל -'יונתי בחגווי הסלע בסתר המדרגה'. נושאו המרכזי הוא ייחודו של עם ישראל. הקב"ה בחר עם שתפקידו לתקן את העולם. כדי שאכן עם ישראל ימלא את תפקידו נטע הקב"ה בעם ישראל תכונות מסוימות, ויותר מכך הוא הגדיר אותנו, בני העם היהודי, בני מלכים.
תפקידו של יונה - עם ישראל הוא להעיר ולהאיר את העולם. בספר יונה עצמו להעיר את נינווה העיר המרכזית של העולם, ובימינו הכוונה היא להעיר את כל האנושות. עם ישראל במקום למלא את תפקידו מעדיף לבזבז את הזמן בכל מיני בילויים למיניהם. עולם בו עם ישראל אינו ממלא את ייעודו אין לו כל משמעות, והסערה היא רק עניין של זמן.
נשים לב לדבר מעניין. כאשר הגורל נופל על יונה שואלים אנשי הספינה את יונה מה מלאכתו ומאין הוא בא מהי ארצו ומאיזה עם הוא. השאלה הראשונה ששואלים את האדם היא מהי מלאכתך. מה המקצוע שלך, שכן הדבר המרכזי, אליבא השקפת עולמם הוא מעמדו של האדם. יונה מתעלם משאלה זאת ועונה עברי אנכי. דווקא במציאות של משבר, ועתים גם כאשר היהודי שוהה בחוץ לארץ גם ללא משבר, מבין פתאום היהודי שהדבר המרכזי בחייו הוא לא המעמד שלו, אלא שייכותו לעם ישראל.
בסופו של דבר עם ישראל אינו יכול לברוח מתפקידו. עם ישראל כולו עתיד להתחבר לזהותו. להבין שהוא עם סגולה, שהוא בן מלך, ולפעול לתיקונו של העולם.