לכולנו ברור שצריך לשוב בתשובה ולהתוודות על חטאינו בערב יום הכיפורים, אולם היצר הרע הוא טיפוס מתוחכם ולמד עם הזמן איך לעקוף גם את זה.
המשוטטים בשלל הווידויים בתקשורת ביחס לשנה החדשה, אולי שמו לב שרבים שם מתנדבים להכות על החזה של האחרים: להתריע על "עוולות חברתיות" במדינת ישראל; להתנצל "בשם הציבור" על "שלא עשינו מספיק" ביחס לחטופים או ביחס לנושא אחר; ובכלל - כמיטב המסורת הפרוגרסיבית - לצייר את החברה שבה אנו חיים כמושחתת ואילו את עצמם כ"מוכיחים בשער".
הווידוי נאמר אמנם בלשון רבים - "אשמנו בגדנו" - אולם זה מפני ש"לעולם ישתף אדם עצמו עם הציבור" (ברכות ל, א); אדם צריך לראות את עצמו כחלק מהכלל ולא כפרט מנותק, אולם אין הכוונה להאשים את הציבור אלא להתמקד בעוונות הפרטיים שלי (וגם אותם בצנעא בלי לגרוף עליהם לייקים). זו הסיבה שתנועת הגוף שמלווה את הווידוי היא הכאת אגרוף על החזה - המקבילה הקדומה להפניית האצבע של האדם רק כלפי עצמו.
ביום הכיפורים אדם צריך להרבות בזכויותיהם של ישראל, להדגיש את הטוב בעם הנפלא שאנו חיים בתוכו. להתגאות בדור הגאולה שלנו: בלומדי התורה ובלוחמי צה"ל; בערבות ההדדית; במיליונים שבאים לסליחות בכותל; בלוחמי האמת שאינם מתבלבלים מרעשי רקע. מתוך כך אדם מכה על החזה של עצמו ומנסה לכפר על הדברים בהם הוא צריך להשתפר.
גמר חתימה טובה.