1. בלי ציניות, כיף לשמוע על הבוקר את הפעוטה המתוקה בוכה. זה לא בכי של כאב או חיסרון מוגדר, אלא מצב רוח לא נעים כלשהו (רגל שמאל, בלע"ז) - שיוצא בסאונד תלונתי מהול בשיירי עייפות וחוסר סבלנות מובהק להווה, כפי הוא מרגיש בבוקר.
מסכנה. חמודה. בזמן שמבוגרים בקיאים במצבי רוחם (גם אם לא לגמרי), לפעוטות אין דרך להכניס את מצב הרוח המזופת למסלול ע"י אמצעי עזר כמו קפה, גלילה, שטיפת פנים, מקלחת, מודה אני. אז הם מציגים בפניי את טבע האדם כשהוא נקי מאמצעי עזר וחסר אונים: מתלונן. במקום לחכות בסבלנות שזה יעבור. כשגדלים, כבר מדמיינים במדויק 'דברים מסוימים' שיעזרו לנו לצאת מהמיצר. שומים, בצלים, אבטיחים. שהרי אי אפשר להתלונן ללא תוחלת, בלי חלום גואל בצד שיבטיח לדמיון שלנו שהמצב הפיך. (אבטיח - מסמן לנו את הביטחון המדומה של 'אילו היה אחרת' שאנחנו חוסים בצילו (מלשון בצלים), אם רק נביא לידי מימוש (אותיות 'שומים') את תשוקת תלונתנו).
2. בחזרה לפעוטות. הם יצורים טהורים וחפים מתלונות הקשורות בדמיונות. ככל שהם קטנים יותר, מנגנון התלונות הטבעי שלהם נקי יותר כך שהם אפילו לא מבקשים ממתק כדי לאלחש את המצב ופשוט מתבכיינים עוד ועוד. בהתחלה אתה נבהל. מנסה לברר מה מציק לילד. מתישהו אתה זוכה להבין שזה מנגנון אנושי טבעי: תחושה לא נעימה לא מוגדרת המתגבשת לקול תלונה דקה. כל מה שיכול לעזור זה חיבוק נעים ושקט. אולי גם קצת מוזיקה אינסטרומנטלית שלא מעמיסה מילים ודימויים על המוח הזקוק בסך הכל להרפיה והעברת זמן עד הפעילות המשמעותית הקרובה.
3. בתוכנו, כולנו פעוטות. רק שבניגוד אלינו, לפעוטות יש הרבה יותר סבלנות לתהליך ההירגעות הטבעי המתרחש מעצמו. להשערתי, אנחנו מרגילים את הילדים שתחושות לא נעימות מאלחשים בממתק, מסך או הפתעה כלשהי - כדי לגאול את עצמנו מייסורי ההאזנה לבכי המתלונן הנוקש בראשנו. האם גלגל הבדיעבד הזה הוא גזירת גורל? איני בטוח. יתכן והמשחק פשוט יותר משאפשר לדמיין. צריך בסך הכל לרצות להתאמן ולהגביר את יכולת הסבלנות. להאמין שאפשר לחיות גם כשמישהו מתלונן לך באוזן ועל הדרך ללמד אותו שלהתלונן זאת תופעה רגשית-טבעית; תחושה לא נעימה שנועדה להניע אותנו ליצור שינוי מספק, אך אין מקום לעיסוק בתלונות כלל ועיקר. זה המשחק ובינתיים חומד, במקום לבכות נגיד יחד 'מודה אני', נשטוף פנים. תגידי תודה שאת לא צריכה קפה כדי להעביר את זה.
4. רגע לפני השנה החדשה אני מייחל ללמוד מהפעוטה - בהפוך על הפוך - לא להתלונן, אלא לבחון מה יסייע לי באמת לנשום בכל סיטואציה. לא להיבהל מתחושות - גם כשהדמיון מכה ומסביר לך שהנה, הפתרון נמצא בהישג יד; בצלים, שומים ואבטיחים ואין לך אלא להתלונן לקבל אותו. זהו, שלא. תלונות לא מובילות לשום מקום טוב ורק מבקשות להחזיר אותך אחורה, למצרים. במקום זה ראוי לקוות, לשתוק, לא למהר למצוא פתרונות לתחושות ולא ליפול למלכודת הדבש של התלונות המעניקות לנו הרגשה שאנחנו 'לא אדישים למצב ומייצרים פתרונות'. לא להתלונן - זאת לא אדישות. זאת פקחות ושכליות מול הפיתוי החפוז של התלונות. לאט לאט המציאות משתנה מעצמה. אם רק נאפשר לה לעשות זאת בקצב שלה נגיע לארץ המובטחת.
נדב גדליה הוא עורך תוכן סושיאל, סרטונים וטקסטים, במאי הסרט החדש "אבא עם אלוקים" ועוד.