למרות שמאז ימי השיר "שלומית בונה סוכת שלום" התקבע שחג סוכות הוא חג של שלום והרמוניה, ב"ספר הרוקח" לרבי אליעזר מוורמייזא מוסבר שההפך הוא הנכון: הסוכות שישבו בני ישראל בזמן המסע ממצרים היו מבנים ניידים שהותאמו ללחימה מול סכנות המדבר; לדבריו, גם לוחמיו של יהושע בן נון ישבו בסוכות עד שנחלו את הארץ וגם ארבעת המינים מזכירים בצורתם החיצונית כלי נשק ומבטאים את אותו רעיון.
סוכה היא מבנה ארעי, מעין אוהל צוות, שמטמיע בנפש דינאמיות של מסע מתמשך. ההכרה שתמיד שצריך לעמוד על המשמר מול האויב - החיצוני והפנימי - ולא להתקבע בשום קונספציה. בין מסע למסע ישנם רגעי מנוחה שבהם ניתן לראות כמה התקדמנו מאז המסע האחרון.
יתכן שההסכם הנוכחי עם החמאס הוא הטוב ביותר שניתן בתנאים הנוכחיים; אבל לא להתבלבל, זהו רגע מנוחה ותו לא. הסבב הבא יגיע בוודאות ועימו גם החולשות של ההסכם הנוכחי - חוסר שליטה ישראלית ברצועת עזה; ההבנה הערבית שחטופים הם עסק משתלם (ותודה למטה החטופים ועוזריו לאורך כל הדרך); והכרה מעורפלת במדינה פלסטינית.
יחד עם זה, בחג סוכות תשפ"ו אנו יכולים להביט אחורה לחג סוכות תשפ"ד ולראות בסיפוק כמה התקדמנו במסע המלחמה: האיומים הביטחוניים הקיומיים הוסרו לעת עתה; עזה היא גל חורבות; ישראל מעצמה אזורית; ההבנה היהודית שלחץ צבאי מחזיר חטופים (ותודה לפורום התקווה והגבורה לאורך כל הדרך); מיליוני יהודים בתפילות ימים נוראים; ודוד זיני הוא ראש השב"כ.
אל חשש, ש"ישראל יוצאין מלפני הקב"ה ולולביהן ואתרוגיהן בידן אנו יודעין דישראל אינון נצוחייא" (ויקרא רבה ל).
חג שמח.